מנחת חינוך · סימן ל״ה, י״ד

והנה ז"פ דאם ישראל קידש ערוה שאין קידושין תופסין אפילו נבעלה לו אינה בכלל א"ח לחייב ב"נ עליה כי רק בב"נ אף על פי דאין לו אישות מכל מקום ה"ל אשת חבירו אבל בישראל אם אינה אשתו אין בכלל א"ח ונ"ל דע"כ שיש לו שפחה כנענית אף על פי שאין אישות לעבד מכל מקום ה"ל בכלל א"ח נגד ב"נ כיון שהי' בהיתר וישראל שיש לו אשה עכו"ם או ש"כ בודאי אינה בכלל א"ח כיון דליכא אישות כלל אף אם נאמר דאין איסור תורה בשפחה כדעת הר"מ ואין כאן מקומו מכל מקום נראה דאינה נקראת א"ח דאשתו היא ישראלית אבל עבד שא"י לישא ישראלית ה"ל ש"כ אשתו וא"כ לפ"ז נראה דעבד עברי שמסר לו ש"כ אף דמותרת לו מכל מקום כיון דאין לו קדושין עלי' ה"ל כישראל שיש לו ש"כ דאינה בכלל א"ח. וראיתי ברש"י סנהדרין נ"ז ע"א ד"ה נהרג עליו וכו' כ' דישראל שייחד ש"כ לע"ע ובא עליה ב"נ נהרג ע"ש מבואר מדבריו דהוי א"ח וע' נדה דמ"ז תוד"ה מסר להו כתבו דעבד מותר בעכו"ם וכן להיפוך ש"כ מותרת בעכו"מ אם כן נראה דבכה"ג מיקרי א"ח ובגוף דה"ת נראה דווק' לשיטתם דאינו אלא איסור דרבנן אם כן ל"ג בעבד ובשפחה אבל לשיטת הר"מ פי"ב מהלכות אישות דדרך חיתון עם עכו"ם עוברים על לאו דלא תתחתן רק אם בדרך מקרה או בדרך זנות הוא איסור דרבנן אבל דרך אישות הוא לאו אם כן נראה דגם בעבד ושפחה עוברים על לאו זה בעכו"ם אם הוא דרך אישות ואין כאן מקומו ואי"ה יבואר במקומו. והנה הר"מ בה' מלכים שם ז"ל ב"נ שייחד שפחה לעבדו ובא עלי' ה"ז נהרג עלי' משום א"ח ואינו חייב עלי' עד שיפשוט הדבר ויאמרו לה העם זו דבית עבד פלוני ומאימתי תחזור להיתירה משיפרישנה מעבדו ויפרע ראשה בשוק ומאימתי תהי' א"ח כגרושה שלנו וכו'. וד"ז מבואר בסנהדרין נ"ח ע"ב ולכאורה אמאי כאן מתחיל האיסור מדקרי לה וכו' והיתר משיפרע ראשה ובכ"מ תיכף מתחיל האיסור לאחר בעילה והיתר מתחיל משעה שהוא אינו רוצה או היא א"ר עיין ר"מ בהלכה זו. אך באמת ד"ז לא מיירי שהעבד בעל אותה לשם אישות רק מיירי דרבו ייחדה לו בזנות אצלו ומכל מקום כיון דהרב ייחדה לו והיא מיוחדת משיצא קול דהיא דבית פלוני ה"ז נהרג וכן אם הרב מפריש אותה ממנו חוזרת להיתיר' וכ"ה בש"ס שם דנ"ז גבי כי"ב דיפ"ת מאי הוא וכו' ב"נ שייחד לעבדו וכו' ופירש"י ד"ה נהרג משום גזל ואע"פ שאין זה בעילת בעל דאישות אלא בזנות כחמורו ובהמתו אם כן אינו חייב בזה משום א"ח אלא משום גזל כיון דייחדה לו וכ"ה שם בגמר' ע"ש דהוי גזל אך מל' הר"מ לא משמע כן ושם פירש"י עוד ש"כ שייחד ישראל לעבד עברי נהרג עליו ב"נ אף על פי שאין אישות לע"ע בש"כ מכל מקום [חייב] מטעם גזל. עוד פירש"י שם ישראל בישראל אסור דהיינו שפחה חרופה שחייבים עלי' אשם וצ"ע דשנה משנתו כר' ישמעאל בכריתות דש"כ לע"ע הוי ש"ח ובאמת לית הלכתא כוותי'. והנה נראה דהטעם משום גזל הוא דוקא בע"כ של העבד כמו שפירש"י שם קודם לזה יפ"ת היינו גזל שגוזלין את אשתו אם כן מרצונו שרי וזה הוא החילוק בין אם היא א"ח ע"י אישות לא מהני רצון הבעל דהוי כעריות דהתורה אסרה לב"נ אבל ייחד שפחה וכדומה מ"ש דאין בהם אישות א"ח רק משום גזל היינו בע"כ אבל מרצון הבעל לא מיקרי גזל ונראה דבכה"ג דנהרג משום גזל אף בביאה שלכ"ד נקרא ג"כ גזל ואם כן בבא על א"ח שלכ"ד דמבואר בש"ס ור"מ דפטור היינו מטעם ערוה פטור אבל מכל מקום חייב מטעם גזל אם לא שהי' מרצון הבעל אז פטור מטעם גזל ומחמת ערוה ג"כ פטור בשלכ"ד דגזירת הכתוב הוא: