מנחת חינוך · סימן ל״ה, י״ג

והנה בדין בא על אשת ב"נ קטן באין בו דעת שכתבתי לעיל דל"ה א"ח דצריך כוונה לקנות אך באם הגיע לכלל צרור וזרקו עשו"ע ח"מ סי' רמ"ג דקטן כזה קונה בדעת אחרת מקנה ענוב"י מן התורה סי' נ"ד שפלפל מ"ט קידושי קטן אינם קדושין הא בדעת אחרת מקנה יש לקטן קנין וכתב הטעם דכתיב כי יקח איש אשה והוא גזירת הכתוב ובא"מ סי' מ"ד פלפל בזה וכ' דבשלמא בכסף או בשטר דנתינתו אינו כלום כמ"ש הרב המגיד בפכ"ט מה' מכיר' ושטר שלו ג"כ אינו כלום אבל למה לא יקנה בביאה והביא ד' הירושלמי דחרש קונה בביאה וכתב שם עפ"ד הר"נ בנדרים דאשה מפקרת עצמה לאיש דכתיב כי יקח איש אם כן אין זה ד"א מקנה ע"ש אם כן נ"ל דאשת קטן ב"נ אף דאין לו דעת מכל מקום כיון שהיא יש לה דעת קונה אותה דה"ל ד"א מקנה וכאן גבי ב"נ לא כתיב כי יקח איש וכו' ולא מוכח שהוא דוקא מצדו והיא מפקרת או כדברי הנו"ב אם כן הוי ככל הקנינים דקונה קטן בד"א מקנה והוי א"ח אבל ב"נ שוטה אינו קונה כלל כי שוטה אינו קונה בד"א מקנה כמבואר סי' רמ"ג וחרש קונה ג"כ בד"א מקנה אם כן ב"נ קונה אותה בביאה. והנה באשת ישראל אם מת בעלה או נתגרשה בגט אינה א"א ובב"נ אינו תלוי בגט אפילו אם היא אינה רוצית להיות אצלו בדיבור בעלמא ל"ה א"ח הן אם הוא אינו רוצה והן אם האשה אינה רוצית וזה מבואר כאן בר"מ ה' מלכים פ"ט ה"ח. ונ"פ דמיתת הבעל ג"כ מתירה מכ"ש ועפ"י בקידושין די"ג כתב דלמסקנת הש"ס דנפ"ל מקרא דמיתת הבעל מתיר אם כן דוקא בישראל אבל בב"נ אין מיתת הבעל מתירה ובאמת לפי המבואר כאן דאין הגירושין תלוי בבעל אלא אם גם היא אינה רוצית אינה אשתו אם כן מכ"ש במת דודאי אינה רוצית דבשלמא גבי ישראל דהגט ברצונו תלוי לא ידעינן מה"ב מגט אבל כאן דתלוי ברצונה ג"כ אם כן מ"ש מחיים אם תלך מאתו מותרת ומ"ש לאח"מ כיון דתלוי בה ג"כ ומכל מקום צ"ע. גם ראיתי שם בס' הנ"ל שכתב ג"כ בפשיטות דגבי ב"נ אינה נקנית לבעלה בבעילה שלכ"ד ולא כ' שום טעם לזה וא"י מנ"ל ועמש"ל דצ"ע דנראה דנקנית בשלכ"ד: