מנחת חינוך · סימן ל״ה, י״ב

והנה במש"ל בפשיטות דגם אצל ב"נ על כל פנים צריך כוונה לקנות האשה ובל"ז ל"ה א"ח שו"ר בס' פר"ד דרוש א' מביא ירושלמי וב"ר דיש בזה פלוגתא ח"א בעינן כוונה לקנות וח"א דלא בעינן כוונה ע"ש שכ' דהר"מ פוסק דצריך כוונה. [שו"ר בתוס' ע"ז דף ל"ו ד"ה משום נשג"ז שהביא פלוגתא בירושלמי ומחלקים שם דוקא לענין שיהי' ב"נ חבירו חייב מיתה אם בא על העכו"ם שבא הוא עליה שלא בכוונה לשם אישות אבל לא שיהי' הישראל חייב בעשה דודבק באשתו ולא בא"ח שאינו חייב על העשה רק אם העכו"ם קנאה בביאה בכוונה. ולפענ"ד נר' לסברת הר"נ שכ' אע"ג דהישראל אינו חייב אם בא על עכו"ם א"א כשיטת הרב מכל מקום היא חייבת וא"כ ה"נ שבא עליה שלב"כ אפילו לשיטת תוס' שבא"א עכו"ם עובר הישראל בעשה רק באם העכו"ם בא עליה שלב"כ א"ע הישראל בעשה דלענין הישראל לא הויא א"א רק בכוונה מכל מקום היא חייבת דלענין עכו"ם הוי א"א וא"כ גם הישראל עובר משום לפ"ע כיון דהיא חייבת מיתה יע"ש בס' אב"מ סי' ט"ז שכתב ג"כ סברא זו]. וגם ראיתי שם שכתב דב"נ אינו קונה אשה בבעילה שלכ"ד וכתב שם כיון דאיתא בסנהדרין דב"נ שבא על אשתו שלכ"ד חייב מיתה וביאת איסור אינו קונה ובאמת הש"ס דחה זה דמי איכא מידי דישראל שרי ולב"נ אסור ומסקינן אלא א"ר הבא על א"ח שלכ"ד פטור ע"ש דנ"ח ע"ב אך אין משיבין על הדרוש אבל לדינא י"ל כיון דבאמת ליכא מידי וכו'. וגם הר"מ לא הביא זה אף דגבי מפרכסת נראה לכאורה דהר"מ אינו סובר מי איכא וכו' ומתיר לישראל ואוסר לב"נ ע"ש בלחם משנה מה שתירץ דהר"מ סובר ג"כ האי כללא אם כן כאן קונה הב"נ מן התורה שלכ"ד דהתורה ריבתה שני משכבות אם כן לגבי ב"נ ג"כ כנלע"ד. וע"ש עוד שנסתפק אם ב"נ הבא על ערוה שלו כגון על אשת אביו דנהרג עליה עבר"מ שם ונתכוין להיות לו לאשה אם הוי כאשתו לענין אם בא עלי' ב"נ אחר שיתחייב משום א"ח א"ד כמו בישראל אין קדושין תופסין בעריות ה"נ אינו אשתו כיון דח"מ עליה ע"ש דדעתו דאינו קונה אותה כיון דהוי ביאת איסור ומכל מקום צ"ע בד"ז. והנה במש"ל בשם התוס' דישראל הבא על אשת ב"נ דעובר משום לאו הבמ"ע ודבק באשתו וכו' מדברי הר"מ פ"ח מהלכות מלכים שכתב דיפ"ת מותר אפילו בא"א שאין אישות לעכו"ם נראה מדבריו דהטעם מפני שאין לו אישות כלל וא"ע כלל והתוס' מוכיחים מכאן דיש איסור מדאצטריך להתיר יפ"ת א"א אם כן דעת הר"מ דא"ע [צ"ע] ועלח"מ וע"ש בשער המלך מה שהקשה ע"ד הר"מ ובס' א"מ להקצוה"ח סי' ט"ז כתב דאף אם נאמר דא"ע על העשה מכל מקום איסור דאורייתא איכא דעובר על לאו דלפ"ע וכו' כיון דאצלה היא איסור ונהרגת ע"ז אם כן עובר הישראל משום לפ"ע ודבריו נכונים ומיישב בזה קושית השעה"מ ע"ש. ובמש"ל לשיטת הרמב"ן ורש"י ביבם קטן שבא על יבמתו קונה אותה מן התורה רק התורה מיעטה מא"א ולא אשת קטן דאינו נהרג הבועל זה דוקא כ"ז שהוא קטן אבל לאחר שהגדיל אף שלא בעל מכל מקום אשתו גמורה היא והבא עליה ח"מ כי באמת קונה אותה ענוב"י ת' שהוכיח כן מדברי הר"מ כאן וז"ב: