מנחת חינוך · סימן ל״ה, י״א

ואם ב"נ בא על אשת ישראל הדינים כך הם אם היא אשת ישראל ע"י בעילה ג"כ כיון דגם אצלם יש בעולת בעל אם כן הדין שוה כמו על אשת חבירו דזה נלמד מודבק אם כן אם שניהם גדולים האשה בחנק והבועל בסייף כדין ב"נ. ונ"ל דג"כ פטור בשלכ"ד עיין ר"מ אף דמלשונו לא משמע כן מכל מקום כיון דזה הוי עריות דידהו שוה לכ"ד כנ"ל. אבל היא חייבת ג"כ בשלכ"ד כמו בישראל דהתורה ריבתה לגב' דגם שלכ"ד חייבים. ולענ"ד אם בא עליה שלכ"ד דפטור והיא חייבת דוקא בשוגג שהיא חייבת קרבן או בלא התראה אבל אם התרו בה והיא חייבת מיתה גם הוא נהרג כמו הבהמה שנהרגת משום תקלה וקלון וד"ז מבואר בר"מ פי"ב מהא"ב לענין אם הישראל בא על העכו"ם שנהרגת ע"ש ויליף לה ממעשה דנשי מדין ע"ש אם כן ה"נ נהרגת משום זה. ולפי זה אפילו הי' העכו"ם קטן יותר מבן ט' ובא עליה אפילו כדרכה דהיא חייבת והוא פטור מחמת שאינו ב"ד או שהיה בשוגג והיא מזידה אף דהוא פטור מעונש העבירה מכל מקום נהרג מטעם תקלה וקלון כמו בהמה שאינה בת עונשין ונהרגת כנלע"ד פשוט. ואפילו בא על קטנה ב"י דהיא פטורה מכל מקום נהרג כמו בהמה עיין בר"מ פ"א דיני בהמ' ותלמד לכאן. ונל"ב בעזה"י דזה שכתבנו כאן באופן שהב"נ פטור מעונש מחמת העבירה רק מחמת תקלה כמו בהמה וכן בישראל שבא על העכו"ם שהר"מ כתב שהורגין אותה כמו בהמה אין דינם כבהמה הרובע והנרבע שהם בסקילה דשם גזירת הכתוב הוא דהם בסקילה וגם האנשים בסקילה ע' סנהדרין נ"ד אבל כאן העיקר מחמת תקלה מחויב מיתה אבל לא סקילה מן התורה להחמיר עליו כיון דנהרג אין כאן קלון וגם משום תקלה נהרג אבל סקילה מנין לנו ונראה דנידון בחנק שהיא הקלה שבכולן אף דב"נ דינו בסייף היינו אם העונש על עבירה חייב' התורה סייף אבל אם העונש אינו מחמת העבירה רק משום הישראל מחמת תקלה וקלון די לו בחנק שהיא הקלה כנלע"ד. וגם אפ"ל דהגם דב"נ נהרג בע"א ודיין א' וכו' זה דוקא אי נהרג מחמת עבירה שמוזהר ילפינן דנהרג בע"א וכו' אבל אם נהרג כמו בהמה מכח תקלה אם כן כמו שור הנסקל צריך ב' עדים ודיינים כ"ג כד"נ עש"ס ור"מ ה"נ דדינו כבהמה צריך ב' עדים וכ"ג דיינים. ואם ב"נ בא על בת ישראל שלא נבעלה לבעלה ישראל רק היא מאורסה הדין כך אם היא נערה או קטנה מישראל חייב סקילה עליה גם הב"נ, אם הוא גדול וגם היא נערה שניה' נסקלים כי זה נלמד מאיש איש דזה ל"ש אצלם כי מאורסה אין להם אך נלמד דבישראלית המאורסה חייב הב"נ כמו ישראל אם כן חייבים סקילה ואם היא קטנה מאורסה הוא חייב סקילה והיא פטורה כמו בישראל. ואפשר ג"כ דאפילו אם בא על קטנה פחותה מב"ג המאורסת מכל מקום חייב אף דישראל א"ח בכה"ג מכל מקום בישראל הל"מ דזה לא נקרא ביאה אבל בב"נ דל"ש הל"מ אם כן ה"ל ביאה וחייב בכ"ע ונידון בסקילה. וג"כ אף שנידון בד"י מכל מקום נידון בע"א ודיין א' ובלא התראה כדין ב"נ רק נתרבה שמחויב ע"ז כמו ישראל ע' בגמרא. ואם הוא שוגג א"ח מחמת העבירה רק כמו בהמה אם כן אין דינו בסקילה כמש"ל וגם בכ"ג כמש"ל. ואם בא על מאורסה לישראל והיא גדולה או נכנסה לחופה דישראל בכה"ג בחנק או שהיתה בעולה קודם לכן הכלל אם לא נבעלה מבעלה אחר הקידושין דכל כה"ג לא נקראת בעולת בעל ובב"נ אינו חייב בכה"ג כי אצלם ל"ש מאורסה בלא בעילה החיוב דנתרב' מאיש איש חייב הב"נ כמו ישראל הכלל מה דל"ש אצלם נתרב' מאיש וכו' דינו כישראל או בסקילה או בחנק וחייב ג"כ על שלכ"ד כמו בישראל ואם א"ח כגון בשוגג דינו כמש"ל וא"צ לכפול הדברים. ונ"ל אם ב"נ בא על אשת חבירו הקטן לפמש"ל דלגבי ב"נ אין דין קטן פחות מי"ג דהוא בכלל שיעורין רק תלוי אם יש לו דעת אפילו קודם י"ג הוי בכלל מצות אם כן ה"נ אם הקטן הוא ב"ד ה"ל כאשתו ונהרג משום ודבק וכו' אך אם הקטן אין בו דעת נראה דגם ב"נ לא קני לה ולא הוי א"ח. אך אם ב"נ בא על אשת קטן ישראל כגון יבמה שבא עלי' קטן דבאמת יבום א"צ דעת רק התורה מיעטה אשת קטן ממיתה משום אשת איש לאפוקי אשת קטן כמש"ל זה דוקא בישראל אבל לגבי ב"נ נראה דהוי בכלל אשת חבירו ונהרג משום ודבק אך בשלא כדרכה פטור כי מחמת ודבק פטור שלכ"ד ומחמת עריות ישראל שנתרבה מאיש איש ג"כ פטור דישראל בכה"ג ג"כ פטור אם כן פטור בשלכ"ד כנלע"ד. ואפ"ל אם ישראל בא על אשת יבם קטן נהי דאימעוט מעונש ומאזהרה ג"כ מכל מקום עבר על עשה דודבק וכו' כמו ב"נ כמו אם בא על אשת ב"נ עובר על עשה זו כמ"ש בשם התוס':