מנחת חינוך · סימן שמ״ז, ד׳

והנה במשוחרר חציו עובד את רבו יום א' ואת עצמו יום א' וכבר כ' לעיל פ' משפטים דלדעת הר"ן בחצר שאין בה דין חלוקה ומודרים הנאה דמותר לכנוס לחצר דכ"א בשלו משתמש והסברא דכ"א יש לו קה"ג בכולו בשעה שמשתמש בו לא קנין שעבוד על חצי השני וה"ל כאומר לו נכסי לך כו' ומובא כ"פ בח"ז ה"נ אם הרב נדר הנאה מחלק הב"ח שבו מותר להשתעבד ביום ששייך להאדון דאז יש לו קה"ג בכולו כמו חצר אבל מי שח"ע וחב"ח בחלק ישראל ל"ש זה כמבואר לקמן דשם לא מצינו משוחרר חוזר ומשתעבד כמבואר בירושלמי ואין ישראל יוכל שיהיה ע"כ אבל כאן דחלק הגיות יכול לחזור ולהשתעבד אם כן יש לו קה"ג על כולו ביום שלו ויבואר אח"ז וכתבתי לקמן ברמיזה. והנה הח"ע הזה שנתגייר נהי דכבר כ' לעיל דכשהיה עבד א"י להתגייר אך כעת שהוא ח"ע וחב"ח אם כן על חלק הב"ח מי מעכב וה"ל חצי עבד עכו"ם וחצי ישראל ב"ח אם כן מצד חלק ב"ח חייב לישא אשה (עיין בהשמטות) ולישא ב"ח א"י מפני חלק העבדות שהוא עכו"ם ולישא שפחה א"י מצד חב"ח (ומצד חלק עכו"ם מותר בשפחה כנענית כמבואר בתוס' נדה דמ"ז ד"ה מסר להו לערבי ע"ש ואין כאן מקומו) ואפשר כופין את רבו כו' כדי שיהא משוחרר ואח"ז יגייר עצמו חצי השני ג"כ ואפשר אפילו אם לא יגייר מחדש פשטה קדושת ישראל בכולה כמו שמצינו בגיטין גבי ח"ש כו' שנשתחררה פשטה קדושין כו' ה"נ פשטה קדושת הישראלי בכולו אך אפשר דא"י להתגייר כלל בעודו ח"ע דאין גירות לחצאין וצ"ע. וראיתי שם בגליון הש"ע הנדפס מהכה"ג קצת דברים סותרים למ"ש ואין הספרים בידי ולענ"ד מ"ש הוא נכון וברור בס"ד. וכיון דהאי ח"ע וחב"ח ל"ש כפייה וגם ל"ש איסורא כלל כמ"ש אם כן לענין ממון חבל ביום של רבו לרבו חבל ביום ש"ע לעצמו כמבואר בש"ס דגיטין למשנה ראשונה ויש חילוק בין מכלי' קרנא ע"ש ואפשר דחלק הגיות א"צ הישראל לשלם ההיזק כלל ואין כאן מקומו וכיון דיש לו קה"ג גם הוולדות שהיה לו מנכריות דגבי אומות הלך אחר הזכר שייכים להאדון כי הוא כשורו וחמורו. ודע דאפילו עבד שקנה מהנכרי דאינו נקנה אלא למע"י מכל מקום אם מת האדון יורשים היורשים העבד הזה למע"י כי ירושה היא בכ"ד ומכ"ש מאי דאיתא במכירה בירושה לא כ"ש כמבואר בש"ס וח"מ וה"ה בעכו"ם שיש לו עבד ג"כ מוריש לבניו דנכרי יורש את אביו ד"ת כמבואר בסי' רפ"ג. ולכאורה קשה דמבואר בנזיר דס"א דכותי אין לו נזירות דכתיב והתנחלתם כל שיש לו נחלה כו' ופירשו שם המפרש והתוס' דכתיב ירושת עבדים ונכרי אינו מוריש בנו את עבדו דכתיב מהם תקנו כו' ולא הם קונים כו' נראה דאין העכו"ם מנחיל עבדו את בנו אך באמת ל"ק כיון דכתיב מהם תקנו והיינו קה"ג וע"ז קאי והתנחלתם ועכו"ם אינו מוריש קה"ג דאין לו כו' אבל בוודאי מנחיל את בנו השעבוד שיש לו על העבד למע"י כי הכל איתא בירושה וז"פ. ומכאן ראיה למ"ש לעיל דבעבד למע"י ל"ש לעולם כו' היינו כיון דבקרא כתיב מהם תקנו כו' דהיינו קה"ג וע"ז כתיב והתנחלתם כו' דהיינו נמי קה"ג כמ"ש וע"ז כתיב לעולם בהם תעבודו קאי ע"ז שיש להם קה"ג כנ"פ וברור בס"ד.