מנחת חינוך · סימן שמ״ז, ג׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

הב' שמ"ע יש לישראל בו קה"ג לרוב שיטות כמ"ש ואם הישראל קונה אותו נקנה בכסף ואפשר בפחות משוה פרוטה כמ"ש לעיל וגם בשטר כתבנו לעיל דעכומ"ז לאו בני שטרא נינהו ונקנה בחזקה ובמשיכה וגם בחליפין אם יש אצל עכו"ם לכל שיטה שכתבנו לעיל. ואם ישראל קונה אותו העבד מישראל אחר קונה אותו בדרך שקונים מישראל וע"ז העבד יש לו להרב קה"ג אך הוא עכו"ם גמור לכל דיניו והיינו כ"ז שהוא עבד ידו כיד רבו ואין לו שום קנין חוץ מרבו מכ"ש מעבד שחייב במצות אך אין להרב בו קנין אישות דבל"ז אסור בב"ח ובשפחה כי הוא עכו"ם גמור והעבד הזה הוא ממון רבו כשורו וחמורו ולא היו הרב ואפילו אחרים חייבים עליו בהריגתו כי הוא עכו"ם וגם אם נגחו שור אינו נסקל וגם ל"ש קנס שלשים שקלים רק דצריך לשלם היזיקו אם תם ח"נ ומועד נ"ש ויש לו דין כמו בהמתו. ופשוט דאחר החובל בו ל"ש הה' דברים דדוקא בעבד שחייב במצות דהוא אדם חייב בה' דברים אלא שרבו זוכה אבל בעכו"ם אינו חייב רק כמו שחייב המזיק בהמת חבירו כנ"פ ואם האדון רוצה לשחררו קונה א"ע בכסף דה"ל כמכרו לו ובכסף ע"י אחרים כמו ע"כ כי אין לו מעות דמה שק"ע קנה רבו וכן קונה א"ע בשטר אם רבו נתן לו שטר שחרור. אך לפ"ד ש"ש לא שייך כלל דעיקר ש"ש נפקא לן מלה לה מגט אשה דכאן גבי שפחה חרופה כתיב לה וכאן מיירי משפחה דחייבת במצות המאורסת לע"ע כמבואר כ"פ בח"ז וגם בעבד ושפחה יש להרב בהם קנין אישות דאסורים בב"ח וע"י ש"ש ניתרים וה"ל כמו ג"א דמתירה אבל כאן דע"י השחרור אינו ניתר כלל דהוא עכו"ם כמקדם אך הרב יש לו קנין ממון כשורו כו' ל"ש כאן ש"ש כלל ומה ששטר שחרור צריך לשמה וכדומה כי אין לו רק קנין ממון וזה אין לו ענין לש"ש וגם שטר קנין אף אם נימא דעכו"ם קונה בשטר ומ"ל מכרו לאחרים או מכרו לעצמו דגם עכו"ם קונה מכל מקום ל"ש כאן כמ"ש בח"ז דהפ"י נתקשה למה ש"ש שלא לשמה פסול על כל פנים גופו של שחרור הרי את לעצמך ולא יהא אלא שטר קנין מ"ל מכרו לאחרים או מכרו לעצמו. והקצה"ח תי' דבשטר קנין ל"ש גיטו וידו באים כא' ע"כ ע"י עצמו לא עבח"מ סי' ר' והבאתי בח"ז אם כן כאן דגופו קנוי לרבו אין זוכה בהשטר קנין וגיטו וידו ל"ש בשטר קנין וע"י אחרים נמי ל"מ דאין זכייה ושליחות לעכו"ם ובדין זכייה לעכו"ם הדברים ארוכים ואין כאן מקומו על כל פנים לרוב השיטות דאין זכייה לעכו"ם לא משכחת לה ע"י אחרים כאן ולא ע"י עצמו בשטר. וקונה א"ע אם הפקיר האדון אותו וזכה בעצמו וכן בחליפין וא"צ אח"ז שום דבר דאין מתיר אותו כלל רק ממון יש לו ויש בזה כל דין ממון ואם נפקע מאתו ע"י קנין ממון נפטר מכל וכל וכ"ז ברור ופשוט. וא"כ אם נפקע באיזה קנין הרי הוא ב"ח גמור ואח"כ כשנתגייר הרי הוא כישראל גמור ומותר בב"ח בלא שחרור כי נפקע מעליו בעוד הי' עכו"ם כל דין עבדות שלו. וכ"ז שהוא עבד א"י לגייר עצמו כלל כמ"ש לעיל וא"י בראשי אברים כ"ה בר"מ כאן פ"ה ובש"ע דעבד ערל א"י בר"א. ונראה דעבד זה כיון דיש לרבו קה"ג בו חל העשה דלעולם ב"ת ואסור לשחררו מכ"ש מעבד שחייב במצות. ולאחר שנשתחרר הוא כעכו"ם ואם נשתחרר חציו הוא ח"ע וחב"ח עכו"ם ואין כופין רבו לשחררו כי אין העכו"ם מצווה על פ"ו ועל שבת ופשוט.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.