מנחת חינוך · סימן שמ״ז, ב׳

והנה העבד שקונה ישראל מעכו"ם דאינו קונה אלא למע"י וה"ל כשוכר ונקנה בכסף וכבר כ' לעיל במצות קנין דאפשר דאף בפמש"פ נקנה דאצל העכו"ם אף פמש"פ הוי ממון. וגם בשטר כ' לעיל דאצל עכו"ם ליכא קנין שטר דלאו בני שטרא נינהו ע"ש. ונקנה בחזקה ובמשיכה עיין לעיל אם אצל עכו"ם נוהג קנין משיכה ואם יש חילוק בין מטלטלין ובין קרקעות ועבד אתקש לקרקע וגם נוכל לומר דעבד כזה הוי כב"ח כיון דאינו קנוי קה"ג ועש"ך סי' צ"ה וגם הגבהה יש דיעות עסי' ר"ב לענין קנין אגב וחצר בעבדים. ונקנה בחליפין למ"ד יש חליפין בעכו"ם עש"ך סי' קכ"ו באריכות אף דיש שיטות בסי' קצ"ה דשכירות אינו נקנה בחליפין מכל מקום בכאן נקנה בחליפין אף לשיטה זו כיון דעכ"פ קנוי לו לעולם ואין סופו לחזור ול"ד לשם ע"ש. והנה בעבד כזה זוכה רק במע"י ופשוט דאין הוולדות שלו דזה אין בכלל מע"י בעבד עברי גילתה התורה דיש לו רשות למסור לו ש"כ והוולדות שלו וגם שם יש לו קה"ג אבל כאן הוא רק שכיר וגם אין ידו כיד רבו ומה שנותנים לו במתנה היא שלו וגם מציאתו הכלל הוא משועבד לו רק למע"י והוא עכו"ם לכל דבריו וההורגו לא הי' נהרג עליו ומכ"ש רבו וגם שור שנגח אותו א"ח קנס לרבו כי הוא רק כמו פועל להאדון והוא רק כמזיק שעבודו אם אחר מזיקו או הורגו וא"צ להאריך. ואם קונה אותו מיד ישראל שקנה מיד העכו"ם קונה ג"כ בדברים הנ"ל ודינו כמו שקונה מיד ישראל דצריך פרוטה וגם שטר וחליפין קנו. וקונה א"ע בדיבור בעלמא דהאדון מוחל לו ומחילה א"צ קנין כמבואר בקדושין ובכ"מ ומכ"ש אם נותן להאדון כסף או האדון נותן לו שטר אפילו שלא לשמה כי שטר קנין סגי וכן בחליפין וא"צ לפרש כיון דבאמירה בעלמא קונה עצמו ממילא כל הקנינים מועילים מכ"ש. ועכו"מ שקונה עכו"מ קונה אותו בדרך קנין עכו"מ הן בקרקעות והן מטלטלים אם נאמר דבכה"ג לא אתקש לקרקעות כמ"ש לעיל ויוצא מאתו ג"כ באמירה בעלמא וא"צ לפרש יותר ואינו יוצא בראשי אברים כי עבד ערל א"י בר"א כמבואר לקמן ונראה דעל עבד כזה אין האדון מצווה על העשה דלעולם בהם תעבודו כיון דהוא רק למע"י ה"ל כשכיר ומותר להוציאו לחירות וגדולה מזו יבואר לקמן בשם הקצה"ח אך דוקא אם מקיים ז' מצות דבלאו הכי אסור ליתן לו מתנת חנם ואין לשחררו חנם.