מנחת חינוך · סימן שמ״ז, א׳

שיעבוד בע"כ לעולם כו'. הדינים מבוארים בר"מ פ"ה מהלכות עבדים עד סוף פ"ט וביו"ד סימן רס"ז ואכתוב בקיצור. כל א' מכל באי העולם חוץ מישראל מאיזה אומה והן זכרים הן נקבות יכולים למכור עצמם לעבד או לשפחה לישראל או לישראלית ומלין וטובלין אותם לשם עבדות או שפחה בטבילה לבד והם נקראים עבדים כנעניים וחייבים במצות כנשים וכל הדינים של עבדים שבא בש"ס ובר"מ ופוסקים. הן העבדים ושפחות הללו והן עכו"ם המוכר עצמו או שהיה עבד אצל עכו"ם וכן עכו"ם יכול למכור בניו ובנותיו לעבדים ולשפחות כ"ה בר"ם והכסף משנה לא הראה מקומו וכתב דמבואר בכתוב מהם תקנו וממשפחתם כו' והוא קצת חידוש דהר"מ יכתוב דין בעצמו מה שלא נתבאר בש"ס או באיזה ברייתא כו'. והנה לא חילק בין בניו ובנותיו קטנים או אפילו גדולים ונראה שכל שכבושים ת"י אביהם יכול למכרם וגם לא ביאר אם האם ג"כ יש לה רשות בזה וגוף הדבר צ"ע שהתורה תתן רשות לב"נ על בניו ובנותיו אך בודאי מצא כן הר"מ באיזה מקום הנעלם מאתנו. והנה עכו"ם שיש לו עבד אין לו קנין הגוף בעבד דגזירת הכתוב מהם תקנו כו' ולא הם קונים זה מזה ויש לו רק קנין למע"י לפיכך אם ישראל קונה ע"כ אצל עכו"ם אינו קונה אותו קה"ג לפיכך אם קדם העבד וטבל א"ע לשם ב"ח הרי הוא ב"ח וכן יכול לומר לו באפי בי תרי זיל כיון דאין לו קה"ג בו ולא נקנה לו קה"ג רק במיל' וטביל' לשם עבדות ועכו"ם שמכר עצמו דעת הכסף משנה בר"מ דיש לו תיכף קה"ג כר"א ביבמות וכן מביא המחבר בש"ע ודעת הלחם משנה דפוסק כר' אחאי דבכ"ע אינו נקנה קה"ג רק בטבילה ועיין בטויו"ד שיטות בזה. ודע הא דמבואר דקדם וטבל כו' וכן דנקנה בטבילה היינו בשפחות או בעבדים שנימולים ואין מחוסרין רק טבילה כי מילה קודם הטבילה כמבואר אבל אם לא היו נימולים אין הטבילה בעצמה מועלת כלום כי אין העבד נכנס לכלל ע"כ להתחייב במצות בלא מילה וטבילה כמו גר וז"פ בש"ס ור"מ ופוסקים והמעשים המבוארים בש"ס גבי בלוריא הגיורת ומנימין עבד דר"א בוודאי היה המעשה שהיו נימולים וז"פ ועיין ביו"ד סי' רס"ח דעת הרמב"ן דגבי גר טבל ואח"כ מל ג"כ הוא גר. אם כן בעבד שטבל קודם ומל עצמו אח"כ לשם ב"ח הוא ב"ח כי עתה נכנס לחיוב המצות וצריך רבו להטיל עליו עבדות בשעת המילה כמבואר בש"ע הכלל באותו עשייה שנכנס לקדושה בעשייה זו יכול שיעשה ב"ח באותו עבד שאין לרבו קה"ג ואחר שנכנס לעבדות במילה וטבילה יש לרבו בו קה"ג וזה פשוט ועיין ביו"ד בב"י. והנה לשיטה זו דבמוכר עצמו יש לאדון ג"כ קה"ג אפילו בלא טבילה נראה ג"כ דמוכר בניו ובנותיו יש להאדון קה"ג כמו מ"ע כיון דהתורה נתנה רשות למכור ה"ל כאילו מ"ע דוקא לקנות זא"ז גזרה התורה דא"י ואין לו קנין הגוף בחבירו אבל בניו ובנותיו דבלא קנין נתנה התורה רשות אם כן הדין כמו מ"ע כנ"ב. והנה בע"כ שאינו נקנה לו קה"ג פשוט דהו"ל כפועל ואין לו דין עבד לענין מה שקנה עבד כו' והרבה דברים המבואר בש"ס דיד עבד כיד רבו דאין הגוף קנוי לו כלל ובעבד שאינו מהול וטבל לשם עבדות ומכר עצמו דיש לו קה"ג לשיטות שכתבנו הוא כעבד לכ"ד וידו כיד רבו אך הוא עכו"ם גמור ואם רבו שחררו הוא עכו"ם. ופשוט דאם מגייר עצמו בלא דעת רבו אין גירותו כלום כי הגוף קנוי לרבו ואפילו אם רוצה לגייר עצמו לשם עבדות מכל מקום א"י בלא דעת רבו כי אפשר רבו רוצה שיהיה עכו"ם עיין ש"ע סי' רס"ז סי"א ושם מבואר מי שיש לו שפחה שלא טבלה אסור להטבילה בלא דעת האדון כו' וצריך לשלם היזיקו של האדון נראה דזה דוקא בשפחה שקנאה מן העכו"ם דאז טבילה אפילו לגירות מהני והיא ב"ח מכ"ש טבילה לשפחות ומקבלת עליה מצות מכל מקום צריך לשלם ההיזק מה שהיה יכול להשתמש בה בגיותה אבל אם יש לה קה"ג בוודאי אין טבילתה מועלת כלל כמו של"מ אם מגיירת עצמה לגמרי ה"נ אין מועיל טבילתה לקצת מצות בלא דעת האדון כי הגוף שלו וכמו דאין העבד מועיל טבילתו בשעת עבדות להיות ישראל גמור בלא שחרור ה"ה אם הוא עבד עכו"ם והגוף קנוי לרבו ל"מ גירותו לא להיות כישראל גמור ולא להיות כעבד בקצת מצות רק דוקא ברצון האדון. וזה נ"ל פשוט מה שמבואר בר"מ וש"ע דאם יש לו קה"ג אין מועיל טבילתו לשם ב"ח לאו דוקא דאינו נעשה בן חורין לענין שצריך לעבוד לרבו אלא ה"ה דאינו נעשה ישראל כיון דהגוף קנוי לרבו והרי הוא כשורו וחמורו וא"י לקבל עליו עול מצות כלל וער"מ פ"ב מהלכות נזירות לענין נזירות העבד ונדריו ובוודאי קיבול מצות הן לעבדות ומכ"ש לישראל מבטלות מהרבה עבדות שויו"ט ועוד הרבה דברים ואין גירות לחצאין ע"כ פשוט אצלי דאין גירותו כלום אפילו לקדושת עבד בלי דעת האדון כיון דגופו קנוי לו בגיותו כנ"ב ופשוט. שוב ראיתי שדברי מפורשין בנמ"י ומובא כאן בב"י וע"ש בתשובת הרשב"א שהביא הב"י. והנה הרי"ף והרא"ש פסקו כר' אב"י דמ"ע יש לו קה"ג בלא טבילה וכ"נ דעת התוס' ב"ק דף יו"ד ד"ה שהשור שכתבו דשור ולא אדם היינו עבד או נכרי הקנוי לישראל דההוא שרי בהנאה ועקצה"ח סי' ת"י ומובא בח"ז שהקשה כיון דאינו קה"ג ה"ל רק דיני דגרמי דמזיק שעבודו של חבירו וא"ח בד' אבות נזיקין רק במזיק בידים כמ"ש סי' שפ"ו. ובאמת נראה מדהתו"ס דפוסקים כר"א דיש שעבוד הגוף אף בעכו"ם וג"כ פשוט אם יש לו קה"ג זה גזירת הכתוב דאם מל וטבל נכנס לקדושת עבד להתחייב במצות כמו נשים אבל אם רבו מל וטבל אותו לשם ב"ח אינו גר גמור בלתי שחרור כמו בעבד שחייב במצות אפילו הרב מסכים שיהא גר גמור מכל מקום בלא שחרור אינו גר רק אי אפשר להשתעבד בו כמו למד תורה או הניח לו תפילין דהוי הודאה וצריך ג"ש להתירו בב"ח עיין בש"ע אם כן ה"נ אף דהאדון מגייר אותו מכל מקום אסור בב"ח עד שישחרר וא"ח במצות קודם שחרור יותר מנשים כי כ"ז שהגוף נקנה לו לא נתנה התורה לו רק דין עבד ולא דין ב"ח לענין מצות כנ"פ. והנה כתבנו דיש ג' מיני עבדים א' בעכו"ם שנלקח מעכו"ם ולא נימול ולא נטבל אין בו קנין אלא למע"י והוי עכו"ם. הב' מ"ע שיש להאדון בו קה"ג ולא נימול ונטבל והרי הוא ג"כ כעכו"ם גמור לענין מצות. והג' עבד נימול ונטבל שנלקח מישראל או אפילו מ"ע שנימול ונטבל אצל ישראל לשם עבדות ויש לאדון בו ג"כ קה"ג ועבד זה חייב במצות כנשים וזה סתם ע"כ המבואר כ"פ בש"ס ובעזהשי"ת אכתוב כ"א בפרט. דין הקנין שנקנה להאדון והקנין שקונה עצמו מן האדון ועוד קצת חילוקי דינים בין העבדים הנ"ל.