מנחת חינוך · סימן שמ״א, ב׳

וכל שהוא לפנים מן החומה כגון שובכין ובתי הבדים נידונים כבית חוץ מן השדות שהם נידונין כשדה ומבואר בש"ס בערכין דל"ו דמוחלטת. ומצולה והיינו שאין נזרעים רק נוטלים ממנו חול ואבנים לבנין דינם ג"כ כשד' לר"י דהלכה כוותי' והר"מ לא הזכיר זה בפי' וצע"ק. ובית שאין בו ד"א על ד"א אינו נחלט בעיר חומה וזה מבואר בסוגיא ואם הוא ארוך הרבה ורחבו הוא פחות מד"א אם מצרפין האורך לרבע עט"ז או"ח סי' תרל"ד האריך בזה ושייך לכאן ג"כ כל הנחשבים בסוכה דין א' להם. ונ"ל דשדות בע"ח דנתמעטו מבית ולא שדה פשוט דדין שדה להם דאין נגאל בפחות משני שנים וכל הנהו שמבואר לקמן דאין להם דין בע"ח מחמת גריעות החומה הו"ל דין בתי ערי החצרים דנגאל ג"כ תיכף כמו שהבאנו לעיל ומבואר בש"ס ור"מ. ובית שאין בו ד"א על ד"א כיון דנתמעט מתיבת בית דזה לא נקרא בית ובבתי החצרים ג"כ כתיב בית וילפינן דנגאל מיד דכתיב גאולה כו' על כל פנים כיון דלא נקרא בית ה"ל כמו שדה ודינו כדין שדה שאינו נגאל פחות משני שנים וז"פ אצלי וכ"ה ברש"י סוכה ואינו נחלט כו' כשאר קרקעות בלא בנין עכ"ל. ומבואר שדין קרקע יש לו ולא דין בית שאינו מוקף חומה וז"פ. ובית הבנוי בחומה אין לו דין בע"ח וה"ל כבתי החצרים. עיר שהים חומותיה אין דינה כמוקף וכן עיר שגגותי' חומותיה אינה כמוקפת וכ"ז ילפינן מקראי בש"ס. וצריך שיהי' בה ג' חצרות או יותר ובכל חצר מהם ב' בתים ופחות מזה אין דינה כמוקף ובירושלים אף שהיא מוקף חומה אין הבית נחלט מגזירת הכתוב כיון דלא נתחלקה לשבטים. ומבואר בש"ס דאינו נקרא מוקף חומה אלא אם כן מוקף חומה מימות יב"נ ודוקא בשעת כיבוש שהי' אז מוקף בידי עכו"ם ואם ישראל הקיפוה לאחר כיבוש או אפילו עכו"מ לאחר הכיבוש אינו מוק"ח. ונ"ל דוקא שמצאו בני ישראל מוקף בידי עכו"ם (עיין לעיל מצוה קע"א הבאתי דברי תוס' כתובות מ"ה דעיר שרובה עכו"ם אין בה קדושת בע"ח לכל דבר וע"ש שתמהתי ע"ז דהר"ם כאן לא הביא ד"ז) וצריך דוקא שיהי' מוקף ולבסוף ישב אבל אם נתיישבה עיר ולבסוף הוקפה אינה ע"ח וע' תוס' מגלה ד"ג ע"ב ד"ה כרך נראה דעתם דאף שישב ולבסוף הוקף דהיינו דהבתים היו קודם החומה מכל מקום אם לא דר אדם שם עד לאחר שהוקפה ה"ל גם כן הוקף ולבסוף ישב וע"ש בט"א שהקשה ע"ז דעיקר הדבר דצ"ל החומה קודם ואם הבתים קדמו אינו נקרא מוקף ע"ש. וכ"נ כאן מדברי הר"מ דעיקר תלוי בחומה ובתים. ודעת רמ"ה הובא בטא"ח אפילו ישבה ולבסוף הוקפ' אם נתיישבה אדעתא להקיפ' דינה כמוקף ועי' בס' הנ"ל שהקשה ע"ז ופלפל בזה. וע' ר"נ במגלה כתב ישיבת עכו"ם אינה ישיבה כו' נראה ג"כ דתלוי בישוב ב"א. ובט"א כ' דישבה ולבסוף הוקפה מכל מקום אותם הבתים שבנו אחר הקפת החומה דין בתי ערי חומה יש להם ומביא ראי' לזה ומשכחת לה בעיר א' בתי החצרים ובתים המוקפים. ומבואר בדברי הר"מ דלאו דוקא מוקף מיב"נ אלא עיקר הדבר שיהא מוק"ח בשעת כיבוש ע"כ בחורבן הראשון בטלו קדושת מוקפי' כי ס"ל דקדושה הראשונה מיהושע לא נתקדשה לע"ל ועזרא קידש בע"ח שהיו מוקפות באותו העת וכן המלך המשיח מהרה יגלה יקדש הערי חומה שיהיו באותו העת וע' מהרי"ט מובא במ"ל שכ' דבימי עזרא לא קדשו בערי חומה רק מימות יב"נ אותם שהיו מכבר ואין המהרי"ט ת"י. אך ודאי פשוט היינו דעזרא לא קידש רק אלו אבל אם רצה הי' מקדש אחרים ג"כ שהיו מוקפים בימיו ובודאי אותם עיירות שלא הי' להם חומה בימי עזרא אף על פי שהי' להם בימי יב"נ מכל מקום כיון דבטל קדושת הארץ לא היה מועיל קידוש כיון שלא היה להם חומה בימיו ובט"א מפלפל בזה ולדעתו דלא מועיל מה שהי' מוקף בשעת כיבוש רק דוקא מה שהי' בשעת כיבוש יהושע ותרתי בעינן דמוקף מיב"נ וגם מוקף בשעת הכיבוש ואפילו הי' מוקף מיב"נ אם לא הי' מוקף בשעת כיבוש ל"מ ע"ש. אך מדברי הר"מ נראה דעיקר תלוי בשעת כיבוש ואימתי שכובש מלך ישראל איזה מדינה מדעת רוב ישראל דיש עלי' קדושת א"י עיין ר"מ פ"א מה' תרומות ג"כ הערים שהם מוק"ח אז יכולים לקדשה לערי חומה ובימי המלך משיח שיכבוש כל העולם ויתקדש הכל בקדושת א"י וכתורה יעשה שיכבוש אחר שיכבוש זיי"ן עממין אם כן הע"ח יקדש אז מה שימצא מוקפים באותו העת ועיין בפר"ד אי המלך המשיח צריך לכבוש זיי"ן עממין או יו"ד עממין שנשבע הקב"ה לאאע"ה ע"ש כי אינו ת"י. והנה מבואר בש"ס שקדשו ע"ח ומה הוא הקידוש ע' תוס' ערכין דל"ב ע"ב הביאו דברי רש"י בערכין שפי' שהיו מקדשין כמבואר בשבועות ובשבועות פירש"י שא"י במה מקדשין ע"ח. ובט"א הק' על רש"י דהרי מבואר בשבועות דאין עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחות מ"ט כירושלים מה ירושלי' דבר הנאכל בה ונפסל ביוצא אף בעזר' כו' וכיון דטעמא מש"ה הוא בשאר ע"ח חוץ ירושלים ל"ש ה"ט דהא תודה אינה נאכלת בהם ואדרבא אם יוצאת מירושלים אף בע"ח נפסלת כו' ע"ש שכ' דהב"ד מקדשין בפה. ואחין שחלקו בע"ח הרי הם כלקוחות ולפמ"ש האחרונים דהוא מטעם ספק דמדאוריית' אין ברירה מחמת ס' אם כן כיון דכ"א מוחזק בשלו ואין מוציאין מספק אם כן כ"א יכול להכריח לחבירו שיפדה בתוך השנה כי מספק אין מוציאין ולאחר השנה נחלטת לו ממ"נ דאי הוא יורש הרי הוא שלו ואם לוקח נחלט לו לאחר שנה וז"פ. והנה מבואר בש"ס והבאנו לעיל דמתיבת בית ממעטינן שדות וקרקע פנוי דיש להם דין שדות. ומסופק אני דכתיב וכי ימכור איש בית מושב ע"ח כו' ואח"ז כתיב ואם יגאל כו' וקם הבית אשר כו' לצמיתות לקונה כו' היאך הדין אם בתוך שנה ראשונה דהקנין מתלי תלוי אם רוצה פודה ואם לאו נחלטת נשרף הבית ונשאר קרקע עד מלאת השנה אם יש לו דין בית דנחלט או כיון דכתיב וקם הבית ועתה אינו בית ואינה נחלטת וחוזר הדין לדין שדה דנפדית לעולם ויוצא ביובל. ואם נעשה בתוך השנה שדה תבואה אינה נפדית בתוך שני שנים ואח"ז נפדית ויוצא ביובל כיון דבשעת חלות החלטה אינו בית ואינה נחלטת ונפדית בגירוע ככל דין שדה. ואם נפל הבית וחזר ובנה עיין סוכה כ"ח גבי נפל וחזר ובנה הוי סוכה א' וע"ש בתוס' דדוקא מאותן העצים וצ"ע בסוטה גבי עורכי המלחמה והכל צ"ע. ופשוט דאם נחלט אצלו אפילו סותר הבית ונשאר קרקע פנוי הרי הוא שלו לחלוטין דנחלט הבית והקרקע. ולכאורה ק' אהא דמבואר בב"ב דקי"ב ומובא לעיל דילפינן דהבעל יורש כו' דכתיב ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אותו בגבעת פנחס בנו כו' וכי מניין הי' לו פנחס מה שלא היה לאלעזר כו' ופנחס דזבן מזבין לו אפשר דהיא חוזרת ביובל ונמצא צדיק קבור בקבר שא"ש ע"ש והי' יכול לתרץ שגבעה זו הי' בעיר חומה מעיירות ישראל והי' בית על מקום זה ופנחס קנה ולא פדאה המוכר ונחלט לפנחס לעולם וצדיק קבור בקבר שלו. ובערי ישראל אף בלוים שייך ד"ז דנחלט כמבואר לקמן וער"מ פ"ז מה' בית הבחירה כתב דבעיר חומה קוברין בתוכה מת אם רוצים טובי העיר או אנשי העיר ואח"כ אפילו אם כולם רוצים לפנות את הקבר אין מפנין קבר נביא או מלך אם כן יכול להיות שאנשי העיר נתרצו להיות צדיק זה נקבר אצלם ולא יכלו לפנותו כי אלעזר הי' נביא אם כן נוכל למצוא צד שנקבר בגבעת פנחס בנו בלא ירושת הבעל. ואפשר מכאן ראי' להראב"ד שהשיג על הר"מ וסובר דאין קוברין בבע"ח אפילו ברצון בני העיר ע"ש ובכ"מ ומכאן קצת ראי'. ואל יקשה לך מ"ש היאך הי' פנחס מוכר את הבית לעשות קבר הא מבואר בר"מ כאן פי"ג ה"ו לא יסתור אדם ביתו לעשות גינה משום חורבן א"י דאפשר דנפל מאליו או נשרף ע"כ קצת ראי' להראב"ד. והנה מה שנסתפקתי לעיל אם נשרף הבית תוך שנה מה דינו אפשר תלוי אם נאמר דמכירה הוא תיכף אך התורה נתנה רשות לפדות ואם אינו פודה נחלטת לו למפרע או אפילו הלואה התורה נתנה לבית הדין כמו הלווהו על שדהו במעכשיו דאגמ"ל דמכורה לו משעה ראשונה אם כן וקם הבית קאי על שעת המכירה ואז הוי בית אף על פי שאין עתה בית אך מניין לנו זה דאפשר דהתורה גזרה דנחלטת לו מכאן ולהבא כך גזירת הכתוב אם כן צ"ל עתה בית ועיין בסוגיא גבי צ"א בריבית וצ"ע ארוך בד"ז. ועיר שהיתה מוקפת חומה אף על פי שאין לה עתה חומה מכל מקום דין מוקף יש לה ומה שקשה על הר"מ בזה דס"ל לא קדשה לע"ל עכ"מ מ"ש.