מנחת חינוך · סימן שמ״א, ג׳

וכ"ז בבתי ערי חומה של ישראל אבל בערי חומה של הלוים מעריהם שנתנה להם התורה מ"ח עיר ולעתיד עוד שלשה ערי מקלט ששייך ללוים כמבואר פי"ג כאן אין להם ד"ז ואינו נחלט הבית רק פודה תמיד זה מבואר בש"ס דערכין דל"ג ובר"מ פי"א. ומבואר שם דלוים פודים שדה אחוזה פחות משני שנים ואם הקדישו יש להם פדיון אחר היובל. ובע"ח אינו נחלט ואינו מבואר הדין אם בע"ח יוצא ביובל דבשדה אחוזה או בתי החצרים דהתורה יפה כחם ולא גרע מישראל כמו בישראל יוצא ביובל כמו כן לוים ויש להם יפוי כח דגואלין שדות מיד אבל בע"ח דל"ש בישראל דין יובל כלל דתוך השנה גואל וא"י ביובל ולאחר השנה נחלט וא"י ביובל והתורה ייפה כח הלוים דאינו נחלט ויכולים לגואלו תמיד אבל ביובל מניין לנו שתצא כיון דאין יובל נוהג כלל בבע"ח ולא מצאתי כעת בש"ס ור"מ גילוי לזה. אך בפ' בהר פכ"ה פסוק ל"ג ואשר יגאל מן הלוים כו' ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו כו' פירש"י ויצא אותו בית ביובל ואינו נחלט לסוף שנה מבואר להדיא דיוצא ביובל ובוודאי מצא רש"י כן באיזה ברייתא. והסברא כ"ה כיון דאין דין בע"ח יוצא ביובל ופשטיה דקרא ומכר בית כו' היא כך ולא הוצרך בש"ס וכן הר"מ לפרש. ובש"ס ערכין מקשה ע"ח היאך משכחת לה בלוים והתני' ערים הללו כו' ולא כרכי' היינו מוק"ח ומפלפל הש"ס ומסיק כגון שנפלו בחלקם עייירות מ"ח ופריך למסתרינהו קיימי א"ר אשי אצטריך סד"א אדמסתתרו כו' ליחלוטי קמ"ל. והנה הר"מ מביא ד"ז דנפקא מיני' ג"כ לימות המשיח ב"ב דיכבוש עיירות ויקדש מ"ח באותו העת ויפול בחלקם מ"ח סד"א בין כך ובין כך קודם שיסתרו יחלט קמ"ל הר"מ כמו בש"ס דאינו נחלט. ואף לסברת הט"א דבעינן מוקף מימות יב"נ מכל מקום משכחת לה אותן הערים שהיו מוקפות בימי יב"נ ואף בימי המשיח יהיו מוקפות ויפול בחלקם אף על פי שהם צריכין לסתור מכל מקום קודם הסתירה אין להם דין מ"ח וז"פ. ודע דמלך המשיח לא יצטרך לקדש רק מה שיכבוש מחדש או מאותן כרכים שנכבשו בימי יהושע ולא קדשו בקדושת עזרא כמ"ש בש"ס הרבה כרכים אבל מכיבוש וקידוש עזרא הן קדושה שניה של עזרא לא בטלה כלל עיין ר"מ ה' תרומות אם כן הם קדושים ועומדים ולא יהי' צריך המלך המשיח לקדש וז"פ. וערי הלוים היינו המ"ח עיר שנתנו להם בא"י כי הם לא נטלו חלק בארץ ונתנו להם עפ"י ציווי השי"ת אותם העיירות חלף נחלתם יש להם דין ערי לוים אבל כל שאר הארצות שכיבש מלך ישראל או לעתיד שיכבוש מלך המשיח כל העולם ומבואר בר"מ כאן פי"ג הי"א וז"ל יראה לי שאין הדברי' הללו אמורים אלא בארץ שנכרתה ברית לאברהם ליצחק וליעקב כו' אבל כל הארצות שכובש מלך ישראל הרי הכהני' הלוים באותם הארצות כשאר ישראל עכ"ל אם כן פשוט דאותם עיירות שנוטלים נחלה כשאר ישראל לא עדיפי משאר עיירות ישראל ונוהג בבתיהם כל הדיני' ומוחלט בע"ח כי אין ללוים יפוי כח רק באותו ארץ שאין נוטלים נחלה ונותנים להם עיירות אלו אבל במה שנוטלים נחלה [הם] ככל ישראל וכן מבואר בתורה כ"פ. ומבואר בסמ"ג והוא מהש"ס דב"ב דף קכ"ב דלעתיד יטלו שבט לוי חלק בא"י ככל ישראל אם כן לעתיד לא יהי' שייך ד"ז יפוי כח הלוים בכל הנ"ל כיון דיטלו חלק כמ"ש והר"מ מביא זה הדין לימות המשיח ואפ"ל מכל מקום כיון דנתקדש לענין זה אף שיטלו חלק מכל מקום בארץ ז' עממין מכבר יש לעריהם ד"ז וצל"ע בס' פר"ד ואינו ת"י. ומבואר בר"מ והרהמ"ח דבימי עזרא קדשו יובלות היינו מדרבנן כי לדעת הר"מ בימי עזרא הי' יובל רק מדרבנן כמבואר בדבריו פ"י כאן הי"ג ומנו היובלין רק לקדש השמיטין ומה שמונין היום השמיטות בלא היובלות ע"ש בכ"מ וכל הדינים הללו הם דוקא בזמן היובל כמ"ש כ"פ. ושדה אחוזה ל"ש בגרי' כמ"ש לעיל דלא הי' להם אחוזה בישראל אבל ד"ז דבע"ח שייך גם אצלם. מי שמכר לגר נחלט לו כמו בישראל וכן הגר שמכר וז"פ. והנה במה שכתבתי לעיל בש"ס דצדיק קבור כו' לכאורה משכחת לה דפנחס זבין אצל אלעזר אביו בחייו אם כן פנחס יירש הזכות ויוצא ביובל לפנחס עצמו וצדיק קבור בקבר שלו. אך באמת אין סברא דאלעזר מכר כיון דלא ימכור אדם שדה או בית אלא אם כן העני ואלעזר הי' כה"ג וגדלוהו משל אחיו ולא הי' צריך למכור ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. ובמ"ש לעיל אם צריך קנין כשפודה אפשר בשדה אחוזה כיון שהיא ב' שנים בודאי מכור אם כן צריך אח"כ הלוקח קנין חדש אבל בבע"ח דיש לו רשות לפדות בכל עת שירצה א"צ קנין חדש עי' בס' דגול מרבבה לאו"ח סי' תמ"ח. ופשוט דשדה אחוזה לדינים המבוארים לעיל אין שיעור לקרקע אפילו כ"ש יש לו כל הדינים הנ"ל וז"פ. ואם מכר בפרוטה ל"ש גרעון דמפרוטה מי מגרע כמבואר בקדושין גבי אמה העבריה ומכל מקום אף שבאמה אינה נקנית בפרוטה מה"ט כיון דל"ש גרעון דאתקש ליעוד מכל מקום דגזירת הכתוב הוא אבל לא בדבר אחר אף בעבד פסק הר"מ דנקנה בפרוטה עלח"מ וכ"מ שעמדו בזה דנימא כיון דאתקש עבד לאמה נימא דצריך יותר מפרוטה ועמ"ל תי' ד"ז אבל כאן בודאי נקנה בפרוטה ואח"ז אין בהשדה דין גרעון כי פחות מפרוטה ל"ש גרעון כמו התם. ומהרהמ"ח במצוה הקודמת מבואר דמותר למכור לעכו"ם ויחזירנה ביובל וא"י אם דינים הנ"ל בנמכר לעכו"ם שלא יגאל בפחות משני שנים או אפשר בעכו"ם ל"ש זה. ונראה דזה ודאי דיכול לפדות בגרעון דלא עדיף מישראל ואם נאמר דנפדה בגרעון אפילו בפחות מפרוטה מהני לגבי עכו"ם כי ב"נ פמש"פ הוי אצלו ממון וכ"כ המקנה גבי עבדים עיין לעיל בה' עבדים אך לענין לפדות בתוך שני שנים א"י אם גם במוכר לעכו"ם ד"ז. ולפי הטעם שכתב הרהמ"ח כדי שימכור בקישוי אפשר בנמכר לעכו"ם שייך הטעם יותר אך ידוע דהרהמ"ח כתב הטעמים לעורר הלבבות כמ"ש בהקדמה אבל לא נתגלו טעמי תורה אם כן לא נוכל להוציא דין מהטעמים וצ"ע בזה: