מנחת חינוך · סימן ל״ד, ו׳

וכל האישים חייבים על ש"ד חוץ מחרש שוטה וקטן דלאו בני דיעה נינהו. גם אצל ב"נ אין עונשין קטן עיין ר"מ פ"י מה' מלכים וכן חו"ש כמבואר שם ואי"ה יבואר לקמן כי קטן ב"נ א"ד לקטן ישראל דקטן ישראל קודם יג"ש וי"א או שלא הביא שני שערות הוא קטן לכל דיני התורה. אך ד"ז הוא הל"מ ככל שיעורי התורה כמבואר בנדה ובתשובות הרא"ש כלל י"ז מובא בתוס' חדשים בגליון פה"מ ד"מ אבות ושיעורין לישראל נאמרו ולא לב"נ כמבואר שם בר"מ אם כן קטן גבי ב"נ עיקר תלוי באם יש בו דעת ועמש"ל דיני עריות וכתבתי ד"ז זה ימים כבירים בגליון הר"מ שם. ואפ"ל דב"נ שהרג צריך ג"כ לשלם דמי הנהרג ליורשיו ול"ש קי"ל בדרב' מיני' עיין תוס' עירובין ס"ב ד"ה ב"נ דגבי ב"נ ל"ש זה והענין ארוך ויבואר במק"א אי"ה. וטרפה שהרג את הבריא אם הי' בעדים אין הורגין אותו דה"ל עשאאי"ל דאם יוזמו אין נהרגין דהיו רוצים להרוג רק טרפה אבל אם הרג בפני ב"ד הורגין אותו משום ובערת כ"ה בסנהדרין ע"ח ור"מ פ"ב מהלכות רוצח ה"ט ודוק' שהרג ביום לפניהם אבל אם הרג בלילה דא"ר אז לדין נעשו עדים ואין עד נעשה דיין כ"ה שם בתוס' והדברים עתיקים וער"ה פ' ראוהו בית דין ופ' החובל. ומבואר כאן בר"מ דרוצח שהרג אין ממיתין אותו העדים ולא הרואין עד שיבאו לב"ד שנאמר וכו' ומה שיש לפלפל בזה בעזה"י יבואר לקמן ל"ת המיוחדת לזה בפ' מסעי מצוה ת"ט. ומבואר כאן בר"מ ה"ב וז"ל מצוה ביד גואל הדם להרוג את הרוצח שנאמר גוה"ד הוא וכו' לא רצה או שלא היה יכול להמיתו או שאין לו גוה"ד ב"ד ממיתין אותו. לכאורה נראה מלשונו דכאן א"צ יד העדים אדרב' מצוה דוק' ב"ד וביד גוה"ד. אך עיין בר"מ פי"ג ופי"ד מה' סנהדרין ובש"ס פ' נגמר הדין מבואר דלכתחלה מצוה שיהא בו יד העדים בראשונה אף ברוצח אך אם נקטעה יד העדים בכל ח"מ פטור דבעינן קרא כדכתיב וברוצח חייב בכ"ע והורגין אותו כל מי שירצה והב"ד רודפין אחריו אבל למצוה לכתחלה גם ברוצח בעינן יד העדים אך דמצוה ביד גואל הדם שהוא ירדוף אחריו אם עומד על נפשו ואם אין לו גואל הדם מצוה ביד בית דין שיעמדו גואל הדם לרדפו ולהשיגו ועיין בס' הרמב"ן על ספר המצות במנין שלו מצות עשה י"ג מנה למצוה בפני עצמה דמצוה ביד גואל הדם וכתב דהמצוה היא שיבקשנו גוה"ד וירדוף אחריו ע"ש ובס' מג"א ויבואר באריכות אי"ה.