מנחת חינוך · סימן ל״ד, ה׳

עוד מבואר בר"מ כאן הל' רוצח פ"א הי"ג כל מי שיכול להציל הנרדף ממנו באחד מאבריו של רודף ולא הציל בא' מאבריו רק הרגו לרודף חייב מיתה והרי זה שופך דמים אבל אין ב"ד ממיתין אותו ועיין בכסף משנה דפוסק כריב"ש בגמר' ובטור הק' על הר"מ למה אין ב"ד ממיתין אותו והוא בח"מ סי' תכ"ה ובבד"ה תי' קושי' זאת. ובמ"ל ה' מלכים שם גבי ב"נ כתב דב"נ נהרג אם הרג רודף שהי' יכול להצילו בא' מאבריו משא"כ בישראל ועראב"ד שהקש' על הר"מ ממעשה דאבנר ויואב המבוא' בסנהדרין מ"ט ועלח"מ וכ"מ וע"ש במ"ל נהי דב"ד אין ממיתין אותו שהי' יכול להציל בא' מאבריו מכל מקום גואל הדם של הרודף רשאי להרוג את הרוצח כמו רוצח בשוגג דרשאי גואל הדם להרגו ויואב הי' גוה"ד דעשאל ע"כ הרג לאבנר על שלא הציל בא' מאבריו דעשאל ע"ש. ובאמת [הא דכ'] דרשאי גוה"ד להרוג לרוצח בשוגג עיין ר"מ פ"ה מה' רוצח דאין רשאי רק דא"ח עליו וגם מ"ש המ"ל דמבואר בר"מ דהורג בעדות מיוחדת רשאי להרגו לא ראיתי ד"ז בר"מ ה' רוצח. ועמ"ל סוף ה' חובל ומזיק דד"ז דאינו רשאי להרוג רודף אם יכול להצילו בא' מאבריו דוקא איש אחר הבא להציל אבל הנרדף עצמו א"צ לדקדק בזה וקצ"ע ג"כ מהאי מעשה דלמה דן יואב לאבנר דהי' יכול להצילו הא אבנר הי' הנרדף והרגו וא"צ לדקדק בזה ולומר דגוה"ד גם בכה"ג יש רשות להרוג זה אין סברא כלל כיון שאין הנרדף עושה איסור למה יהיה רשות ביד שום אדם אפילו ביד גואל הדם להרגו. והנה לד' המ"ל נראה דגם ב"נ דנהרג ע"ז דוק' באחר אבל הנרדף בעצמו אם הרג לרודף אין הורגין אותו אף שהי' יכול להציל עצמו בא' מאבריו כי בזה אין חילוק בין ישראל לב"נ. וע' סנהדרין דמ"ט ע"א ד"ה ה"ל ויכול זה להציל עצמו מבואר להדיא דלא כהמ"ל ואין חילוק בין אחר לנרדף עצמו ובדף ע"ד ע"א ד"ה ויכול מבואר ג"כ להדי' דלא כסבר' זו ומכל מקום אני לך. ונ"פ דאפילו לדעת הר"מ דפוסק כר"ש דנתכוין להרוג זה והרג את זה פטור זה דוק' בישראל אבל ב"נ בכ"ע חייב דהלימוד וארב כו' בישראל כתיב ובב"נ לא מצינו לימוד ע"ז ע"כ פשוט דחייב כ"נ. ועכו"ם שהרג חבירו ונתגייר פטור אבל אם הרג ישראל ונתגייר ע' פ"י מה' מלכים מהש"ס דסנהדרין.