מנחת חינוך · סימן ל״ד, ד׳

והנה הרהמ"ח השמיט כאן דעל לאו זה כל באי עולם מצווין אף ב"נ ויש חומרא בב"נ יותר מישראל כאשר יבואר אי"ה. וע' סנהדרין ור"מ פ"ה מה' מלכים דינים הללו דב"נ נהרג אפילו אם הרג עכו"ם וגם נהרג על העוברים וזה מבואר בסנהדרין דר"י סובר כן ופסק כוותי' עבכ"מ. ונ"ל דדוקא על עיבור נהרג דראוי לצאת לאויר עולם ולחיות אבל אם נולד נפל שא"ר לחיות כגון שלא כלו חדשיו לפי השיטות ודאי אינו נהרג כי נפל הוי בשר בעלמ' כמבואר בשבת דמחתך בשר בעלמ' וה"ל כאבן אם כן אין סבר' כלל דב"נ יהי' חייב ע"י כנלע"ד פשוט. שוב הראני ח"א דברי התו' בסנהדרין דף פ"ד שכ' אהא דאמר הש"ס שם דאיצטרך למיכתב מכה איש דלא נחייב אנפלים והק' תוס' דא"כ דמי ולדות היכי משכחת לה. ותירצו דנהי דה"א דחייב אנפלים מכל מקום פטור אעוברין ולהכי חייב בדמי ולדות ע"ש וא"כ מבואר דאנפלים ס"ד לחייב יותר מעל עוברין ודלא כסברתי. ואמנם עכצ"ל דהתוס' לא כ' כן רק להס"ד דהא לא יסתרו לש"ס ערוך בשבת שהבאתי דמסיק דכ"ע מת הוא וע"כ דכוונת דבריהם דהוה ס"ד דחייב והיינו כחד מ"ד בשבת שם וכהס"ד שם אבל להמסקנ' דלכ"ע מת הוא הדבר פשוט דגם עכו"ם פטור עליו ואין להאריך. עוד כתב ר"מ דב"נ נהרג על טרפה ג"כ והכסף משנה לא הראה מקומו ואינו מבואר בש"ס דילן. ונראה דגם גוסס ב"א נהרג עליו וגם מבואר שם דאפילו ע"י גרמ' כגון כפתו והניחו ברעב או לפני ארי וכיו"ב דבישראל פטור אבל ב"נ חייב בכ"ע והוא ג"כ אינו בש"ס דילן ובודאי מצא באיזה מקום דינים אלו. ובאמת קצ"ע עיין ר"מ פ"ב מה' רוצח ה"ב דהשוכר הורג להרוג את חבירו או שכפתו לפני ארי אינו נהרג עליו ועון ש"ד בידו ומנין שנאמר ומיד כל חיה אדרשנו זה המוסר וכו' ונאמר לשון דרישה דדינו מסור לשמים אם כן פסוק זה נצטוו הב"נ וכתיב שופך וכו' והיינו בידים דמו ישפך אבל ע"י חיה נאמר דרישה אם כן מבואר בתורה דאין ב"נ נהרג ע"ז דהפסוק הזה נאמר על ב"נ והיאך פסק כאן דכפתו לפני ארי או ברעב דב"נ חייב ועכצ"ל דמצא איזה בריית' מפורשת. גם כאן בה' רוצח מביא דעל ידי שליח פטור אך דינו מסור לשמים שנאמר מיד איש אחיו ושם בהל' מלכים לגבי ב"נ אינו מבואר אם ב"נ חייב ע"י שליח כמו שחייב על ידי גרמא. ונראה כיון שלא הביא זה נראה דסובר דפטור ע"י שליח וגם אצל ב"נ אף אם נאמר דעכו"ם לעכו"ם יש שליחו' מכל מקום אפשר דגם אצל ב"נ אשלד"ע ע' חו"מ סי' שפ"ח ומצאתי במ"ר סדר נח שדרש שם מפסוק שופך דנהרג ע"י דיין א' וגם אם הורג ע"י שליח חייב ודין דדיין א' הוא בש"ס דילן אך ד"ז ע"י שליח אינו נזכר ואין למדין הלכה מדברי אגדה ומכל מקום צ"ע. והנה מאבד עצמו לדעת אינו בכלל לאו דלא תרצח רק חייב מיתה ביד"ש כמבואר בר"מ פ"ב מהל' רוצח ונ"מ אם שיבר כלים בשעת מעשה. גם נ"ל דב"נ אין מצווה דנלמד מאך דמכם לנפשותיכם ולא נישנית בסיני אם כן לישראל נאמרה ולא לבני נח.