מנחת חינוך · סימן של״ט, ד׳

ובר"ה של שנת היובל עדיין אין השדות חוזרות לבעליהן ואין המוכר משתמש בה וגם הלוקח אינו משתמש ואינו אוכל פירות עד יה"כ דאז אגמ"ל אם חל היובל שייכים הפירות למוכר ואם לא חל היובל שייך הפירות ללוקח עי' מש"ל בשם הט"א לזה טעם נכון. ואם הלוקח נטעה והשביחה השבח שייך ללוקח ושמין השבח ובעל השדה נותן דמים בעד השבח ללוקח ואם מכר אילנות לבד אין חוזרים ביובל שנאמר ושב לאחוזתו ולא לאילנות כ"ה בר"מ כאן מהש"ס ערכין י"ד ע"ב והבאתי לעיל דאילנות אין נגאלין בפחות מב' שנים דג"כ נלמד משני תבואות כו' והוא ג"כ בש"ס שם ונרא' דוקא לענין פחות מב' שנים דנלמד מפסוק במספר שני תבואות אם כן גם זה בכלל אבל לענין דין גאולה לאחר ב' שנים בודאי אין נגאלי' בע"כ של הלוקח כי בדין גאולה כתיב ג"כ ושב לאחוזתו וג"כ כתיב ומכר מאחוזתו אם כן נתמעט אילנות ומש"ס זו ראי' להרהמ"ח דלענין בפחות מב' שנים גם שדה מקנה שייך הדין כמו שכאן לענין ב' שנים ילפינן אף אילנות כיון דלא כתיב אחוזה וביובל אתמעט אילנות מאחוזה ה"נ שדה מקנה דנתמעט דוקא היכי דכתיב אחוזה אבל לענין פחות מב' שנים דלא כתיב אחוזה ודאי אף שדה מקנה בכלל כנ"ב. ומבואר בר"מ מהש"ס דב"מ ע"ט דמוכר שדה לס' שנה אינה חוזרת ביובל ואינה חוזרת אלא בנמכר סתם או מפורש לחלוטין כמו שיבואר לקמן אבל לזמן קצוב אינה חוזרת ביובל וע"ש בש"ס הטעם דנלמד מן והארץ לא תמכר לצמיתות מי שאין שם יובל נצמתת יצאה זו אף על פי שאין יובל אינה נצמתת וע' רש"י דאין היובל מפקיע אלא אם בלא מצות יובל הי' נצמתת אבל אם בלא מצות יובל אינה נצמתת אין יובל מפקיע ועיין בס' אור החיים עה"ת על פסוק שמביא ד"ז בשם הר"מ וכתב דהכסף משנה לא הראה מקום הדין וכתב הוא ז"ל דיצא להר"מ מהכתוב במספר שנים והנה המ"ל הראה מוצא הדין בש"ס מפורש ב"מ ע"ט ושם מבואר דנלמד מקרא זה והארץ ל"ת כמו שהבאנו. וז"פ דל"ד ס' שנה אלא אפילו על אלפיים שנה יכול לקנות וא"י ביובל מ"ל חד יובל או כמה יובלות הכלל כל דאינ' לצמיתות אין יוצאת ביובל מפסוק זה. ודעת הר"מ פכ"ג מה' מכירה דהקונ' שדה לזמן קצוב יכול הלוקח לחפור בורות שיחין ומערות והבאתי לעיל בשם המ"ל דלוקח בזמן היובל מבואר בירושלמי דאינו רשאי לקלקל בגוף השדה ושב אל אחוזתו כו' נ"מ דאף בזמן היובל מכל מקום אם קנה לזמן קצוב דא"י ביובל רק חוזר לזמן והוא לא מפסוק ושב כו' בודאי מותר הלוקח לקלקל בגוף השדה דאינו אסור לקלקל רק אם יוצא ביובל וז"פ. ובזה אפשר ליישב קו' המ"ל כאן שהקשה על ד"ז דא"י לקלקל בזמן היובל מהש"ס דב"ב דאמרי' שם דכתיב ואלעזר בן אהרן מת ונקבר בגבעת פנחס בנו מהיכן הי' לפנחס ולא הי' לאלעזר א"ת דפנחס זבין מזבין הא חוזרת ביובל ונמצא צדיק קבור בקבר שא"ש והקשה הא היאך יכולין לומר דזבין מזבין היאך היו יכולין לחפור ולקבור בו. ולפמ"ש אפ"ל כוונת הגמ' דהקושי' היא כיון דהי' אז יובל ושדה חוזרת ביובל ע"כ לא הי' יכול לקבור בו דאינו רשאי לחפור וע"כ לומר דאפשר פנחס קנה לזמן דיכול לחפור על כל פנים צדיק קבור בקבר שאינו שלו הן שחוזרת ביובל הן שתחזור לזמן קצוב ואם לא הי' בזמן היובל היה יכול לומר דזבן לחלוטין אבל בזמן היובל נהי דעל החפירה הי' אפשר לתרץ, על כל פנים צדיק קבור בקבר שא"ש אף על פי דלשון הגמ' משמע דמיובל מקשה מכל מקום נוכל לומר כן היינו מחמת היובל לא משכחת לה קבר שלו ודין המ"ל אינו מוכרח שיוכל ליתן לו רשות אפשר הוא גזירת הכתוב כמו מכיר' חלוטה דהיא גזה"כ. ונ"פ דהמוכר לזמן א"י לגאול ג"כ כי דוקא ביוצא ביובל הדין כן כמ"ש בתורה דאם לא יגאל יוצא ביובל אבל זה שאינו יוצא ביובל הרי היא ככל המכירות דא"י לפדות בע"כ וגם אפילו אם הוא ברצון מכל מקום צריך קנין ובגאול' המבואר בתור' נסתפקתי לעיל. וג"כ נ"ל דיוכל לפדות ב' שנים הראשוני' אם הוא ברצון הלוקח דדינים הנ"ל הוא רק אם השד' יוצא ביובל אבל בזה ה"ל כמו בזמן שאין יובל נוהג. והמוכר שדהו בשנת היובל פוסק הר"מ כשמואל דאינה מכורה כלל והמעות חוזרים ועיין בערכין והטעם דק"ו מכור' כבר יוצא' שאינה מכור' אינו דין שלא תמכר ונ"פ ג"כ דמכירה לזמן קצוב יכול למכור ביובל ג"כ דמכורה כבר בכה"ג אינה יוצאת ול"ש ק"ו ע"כ משדות דברנו.