מנחת חינוך · סימן של״ז, ב׳

והנה דעת הרי"ף והר"מ ומובא בש"ע דאין אונאה לפרוטות והיינו אפילו נתאנה בשתות כגון שוה חמש פרוטות בשש מכל מקום א"צ להחזיר האונאה פרוטה רק דוקא אם נתאנה יותר על פרוטה וי"א דמעה בעינן ע"ש. והנה בוודאי בפרוטה עובר בלאו ככל גזל כיון דנתאנה שתות רק אין צריך להחזיר אם כן בכה"ג ילקה דלא ניתן לתשלומין אך באמת הטעם דמ"ד אין אונאה לפרוטות צ"ל גם כן מטעם מחילה דבמקח מוחל לו פרוטה דאין לנו ט"א בדבר דלמה ישתנה כאן מכל דין ממון דהוי ש"פ ע"כ דחז"ל קי"ל דבמו"מ פרוטה הוא בכלל מחילה אם כן שפיר ה"ל ניתן לתשלומין כמש"ל. ומבואר בש"ס וכ"פ כל הפוסקים אלו דברים שאין להם אונאה קרקעות ועבדים ושטרות והקדשות ובש"ס ילפינן מקרא וכי כו' ממעטינן כל הנהו ויש לספק אי על כל הנהו דממעטינן מקרא זה אין בהם הלאו כלל וא"ע כלל בלאו כי כך גזירת הכתוב א"ד דעובר על הלאו רק דין אונאה להחזיר שתות וביטול מקח ביתר משתות לית בהו אבל על הלאו עובר ובר"מ אינו מבואר אך הרמב"ן בפי' על התורה ומובא כאן בד' הרהמ"ח דעתו דאף בעושו"ק והקדשות עוברים בלאו הזה רק דין אונאה להחזיר או ביטול מקח אין בהם ע' בד' הרהמ"ח והנה לדעת זו כיון דאתמעט מקרא נראה דגזירת הכתוב הוא ולא מטעם שכ' הרהמ"ח דדרך למחול ומי יודע כי בשטרות ועבדים הדרך למחול ומי עמד בסוד ד' לידע הטעם אך הוא גזירת הכתוב כיון דאתמעט מפסוק מפורש אם כן נראה דדעת הר"מ אינו כן דאילו הי' לאו ולא ניתן לתשלומין למה אין לוקין באונאות עו"ש כמו חובל פמש"פ שכתבנו לעיל כיון דלא ניתן לתשלומין היה ראוי ללקות על אונאה בדברים הנ"ל א"ו דעתו דאף הלאו אין עוברים דכך גזירת הכתוב אך כיון דדעת הרמב"ן דהטעם משום מחילה אם כן אפשר דהר"מ ג"כ סובר דאין לוקין מטעם שכ' לעיל ומי אנכי לסתור דעת הרמב"ן וגם מסתבר כדבריו דאל"ה למה לא יחזיר כמו גזל שטרות ועו"ק אף על פי דאתמעטו מעשה דהשבה מכופו"כ בב"ק מכל מקום בודאי חייב להחזיר מטעם כל מלתא כו' (ומי) ולמה כאן אין מחזירין אלא צ"ל מטעם מחילה אך כבר כתבתי דד"ז לא ברירא אי הלכה כרבא או כאביי דמהני ואדרבא אפשר היה לומר דאין איסור כלל אם כן לא עבר כלל אמימרא דרחמנא אך כיון דהרמב"ן כ' כן מי יוכל לסתור דבריו. ונראה להביא ראיה דגם דעת הר"מ כן דעוברים על הלאו דאונאה בקועו"ש דא"ת דא"ע על הלאו כלל הא בפא"נ אמר רבא לא לכתוב לאו בגזל ותיתי מאונאה כו' ע"ש הא דעת הר"מ פ"ח מהלכות גנבה דגם על קרקעות עוברים משום לאו דגזילה או גנבה אם כן צריך לאו בגזל על עושו"ק והיא קו' תוספות שם על עבדים א"ו דעוברים גם באונאה על הלאו בעבדים ושו"ק ומקשה שפיר והא דא"צ להחזיר הוא מטעם מחילה ואין לומר מחמת א"ע מהני דא"ה ה"ל ללקות כיון דלא ניתן לתשלומין רק הטעם משום מחילה וסובר כדעת הרמב"ן דה"ל ניתן לתשלומין כנ"ל. אך מדהתו"ס פא"נ שהקשו היכי ילפינן גזל מאונאה הא גזל שייך בעבדים ואין אונאה שייך בעבדים מבואר בדבריהם להדיא דאין לאו דאונאה כלל בקועו"ש דנתמעטו מהלאו לגמרי ועיין מ"ל פ"ד מהלכות מלוה ולוה. וכ"ז דעת הר"מ והרהמ"ח דבאונאה אין לוקין אבל דעת תוספות פא"נ שם דעל לאו דאונאה לוקין וע"ש בספ"י הטעם כיון דהעשה אין כתוב בזה אין זה נל"ע ולאו הניתן לתשלומין לא ס"ל וכבר פלפלתי לעיל בח"ז וע"ש במהרש"א ופ"י. והנה אפ"ל לדעת תוס' דלוקין באונאה היינו בשתות דהמקח קיים או אפילו בפחות משתות אי נימא דעוברים בלאו כיון דהמקח קיים אבל ביתר משתות דהמקח בטל ולא אהני מעשיו אפשר דאין לוקין וד"ז דכ"ה דלא אהני מעשיו אי לוקין יתבאר בסי' של"ט שמה יתבארו הדברים בד' הרהמ"ח. ואונאה בפמש"פ אינו לאו כלל כמו גזל ודומי' רק אסור מטעם ח"ש וע' תוס' כתובות ד"ה אתיא שימה כו' דמ"ו ע"א והנה לדעת הפ"י דלהר"מ אונאה בכלל גזלה והוי נל"ע והשיב אם כן ל"ק בלאו הכי למה לא ילקה על עושו"ק או על פרוטה כיון דלא ניתן להשבון ז"א כיון דקצת מן הלאו ניתק לעשה אין לוקין אף על המקצת דלא ניתק כמ"ש הר"מ פ"ג מה' מלוה גבי השבת העבוט אף דלגבי עשיר לא ניתק מכל מקום כיון דגבי עני ניתק אין לוקין אף בעשיר ה"נ ע"כ אפילו אם עובר בלאו מכל מקום אין לוקה ומה שקשה על הר"מ דסותר דבריו עם מ"ש בה' תמורה ע"ש במ"ל והובא לעיל בח"ז מה שתי' האו"ת.