מנחת חינוך · סימן של״ו, ד׳

ועבדים הנה קנין עבדים עברים ביארנו בפ' משפטים ועבדים כנענים עש"ס קדושין כ"ב ע"ב דאיתקש לקרקע ונקנים בכסף ושטר וחזקה וכ"ש בחליפין דנהיג במטלטלין ג"כ וכ"ה בר"מ כאן ובה' עבדים ובש"ע סי' קצ"ו ויו"ד סי' רס"ז נוסף עליהם עבד דנקנה במשיכה ג"כ ועי' ספ"י שם כ' דאפילו לר"י משיכה הוא קנין טוב מן התורה כגון במציאה והפקר ומתנה רק ר"י סובר דהוא גזירת הכתוב וכי תמכרו כו' דאין משיכה קונה במטלטלין רק כסף ועבדים דאינו בכלל מטלטלין לא אתמעט מקרא זה וכי תמכרו ע"כ נקנה במשיכה וכן קרקע הי' נקנה במשיכה אלא דא"א ובעבד דאפשר במשיכה נקנה מן התורה ע"ש. ובמקנה ונה"מ תמהו על הפ"י דמבוא' בגיטין ובש"ע סי' ר"ב גבי זרעים ועציץ נקוב דאין זרעים נקנים במשיכה אף דאפשר במשיכה כיון דהם כקרקע ועיין במקנה כ' טעם אחר ענין זה הוי כמטלטלי' ע"ש ולדבריו להפוסקים דמשיכה אינה קונה מן התורה במכירה כר"י ה"נ אינו קנין תורה וגם יש חילוק בין קונה אותו מישראל או מעכו"ם כמטלטלין שיתבארו בסמוך. וגם נקנים באג"ק וע' לקמן אם קנין אגב הוא מן התורה או מדרבנן. וגם נקני' בקנין חצר וכן בקנין הגבהה כיון דמשיכה קונה עס"י קצ"ו ובמטלטלין יש הרבה קנינים. והנה קנין כסף הוא פלוגתא ר"י ור"ל בב"מ ובכורות ר"י סובר כסף קונה מן התורה ומשיכה והגבהה ומסירה דכל אלו בכלל משיכה אינו קנין מן התורה רק תקחז"ל וכן חצר דהוא מטעם יד או מטעם שליחות הכל ענף ממשיכה ואינו קונה כלל מן התורה רק כסף וחליפין ג"כ קנין מן התורה הן קנין סודר בכלי והן חליפין שוה בשוה אפילו בפרי עסי' ר"ג באריכות דיש דיעות בזה אם פרי עבדי חליפין שוה בשוה עיין באריכות אך חכמינו זכרונם לברכה עקרו קנין כסף ופעמים נשאר על ד"ת ע' בראשונים ובש"ע ויש ג"כ במטלטלין קנין אג"ק ויתבאר בסמוך אם הוא ד"ת או רק דרבנן [והנה קנין חזקה ליתא במטלטלין כמבואר להדיא בקדושין דף כ"ב ע"ב ובכל הפוסקים ותימא על פסקי תוס' בכורות פ"ב סי' כ"ה שכ' חזקה שייך במטלטלין דמשמע שכן הדין חזקה מועיל במטלטלין וז"א כמ"ש]. והנה הרבה פוסקים פסקו כר"י והר"מ מכללם ומבואר בש"ס דמ"ד כסף קונה מן התורה בישראל אין קונה בעכו"ם רק משיכה ועלח"מ פלפל בד' הר"מ ויש פוסקים כר"ל דמה"ת דוקא משיכה ולא כסף קונה בישראל ובעכו"ם כסף ולא משיכה ויש סברא דבעכו"ם כסף ומשיכה קונה או זה או זה ע' תוס' ב"מ ובכורות ובראשונים ובאחרונים ובש"ע ח"מ יו"ד או"ח ה' פסח וכתבו התוס' וכמה ראשונים דאף לר"י דמשיכה אינו קנין היינו דוקא במו"מ דאיכא כסף אבל היכי דליכא כסף כגון מתנה קונה במשיכה ור"י ג"כ מודה דבזה משיכה קונה מן התורה דאלת"ה מציאה ומתנה במאי נקנה ע' תוס' בע"ז פ' השוכר דע"א ע"א ד"ה פרדשני ובדף ע"ב ובש"מ ב"מ מביא בשם הרמב"ן דגם מתנה אינה נקנה אלא בחליפין או בחצר או באג"ק ואין משיכה קונה כלל. ולכאורה קשה על הרמב"ן דאי נאמר דמשיכה אינה קונה כלל היאך קונה בכסף והיאך קונה המוכר את הכסף שיוכל להקנות עי"ז החפץ ודוחק לומר שקונה ע"י חצרו הכסף ועי' במקנה כתב בפשיטות דמתנה נקנית במשיכה מה"ט עיין שם בסוגיא דע"כ ואינו מביא ד' הרמב"ן וגם בקצה"ח תמה על הרמב"ן דאי משיכה אינה קונה היאך נקנה חצרו דהוא מטעם ידו או יד שלוחו ע"ש סי' קצ"ח. ואפ"ל ע' תוס' כתובות ל"א וב"ק קי"ט דידו א"צ ראיה דכתיב בפי' ונתן בידה כו' אפשר דדעת הרמב"ן דר"י מודה דקנין ידו מועיל תמיד מן התורה רק הגבהה דהוא מוגבה בכחו או משיכה ומסירה הם הכל ענף ממשיכה אין קונים מן התורה אבל ידו ממש קני מן התורה עיין בראשונים אם כן חצר מטעם ידו או שליח היינו יד השליח אם כן קנה בזה דידו קונה תמיד ואפשר אף במו"מ דאיכא כסף מכל מקום ידו קנה מן התורה רק משיכה אינו קונה ומשיכה והגבהה מכחו זה ענף ממשיכה אבל ידו ממש קני בכ"ע אך זה צריך עיון גדול בב"מ בסוגיא שם אך על כל פנים היכי דליכא מעות הוי קנין וודאי כמו גבי גט דכתיב ונתן בידה וגבי גניבה דכתיב אם המצא תמצא כו'. וקניית אג"ק עס"י ר"ב ודעת תוס' ב"ק והרא"ש דאג"ק הוא רק דרבנן וקרא דויתן להם אביהם כו' הוא רק אסמכתא ובקצה"ח הקשה ע"ז ומביא בשם נ"י דהוא מה"ת. והנה אם הוא מן התורה ונלמד מקרא אם כן בעכו"ם אינו קונה דקרא ויתן בישראל מיירי וצ"ע ואם הוא דרבנן אם חכמינו זכרונם לברכה תקנו בעכו"ם קנינים ע' סי' ס"ו ויש לחלק בין ישראל מעכו"ם או עכו"ם מישראל ע' סי' קכ"ו אך אם הוא מן התורה והכתוב מיירי בישראל אין בעכו"ם קנין זה כלל בצד א' עכו"ם עיין בסוגיא הנ"ל. וקנין חליפין כבר כ' לעיל דיש דיעות אם הוא קונה בעכו"ם ויש קנין חצר או כליו שהם כחצר ויש הרבה שיטות בחצר י"א חצר דאשה משום יד אתרבאי וחצר דגברא משום שליחות והר"ן סובר דגם חצר דגברא במידי שהוא זכות לו הוא משום יד. ויש חילוקי דינים יש חצר המשתמר ועומד בצדו עיין בסי' ר' בקצה"ח ונה"מ ואחרונים ודין חצר בעכו"ם ע' באחרונים סי' קצ"ד אי חצר משום שליחות אתרבאי לכאורה ל"מ בעכו"ם וה"ר מע"ז דפריך ותקני ליה כליו ש"מ דמהני וכליו הם כמו חצר רק באיזה רשות קונים עיין בש"ע. והרהמ"ח מביא כאן הרבה דינים ברמיזה כדרכו רק מ"ש הרהמ"ח כל הקנינים הם תקנות חכמים והכתובים הם אסמכתא א"י מנ"ל זה דבאמת נראה דכל הקנינים שביארנו שהם מן התורה דין תורה ממש להם ולא ראיתי בר"מ ושאר פוסקים שיאמרו על קנין תורה שהוא דרבנן רק שמחולקים לפעמים כמו בקנין אגב שדעת התוס' דהוא אסמכתא אבל כסף ושטר וחזקה וחליפין וחצר לא ראיתי שיאמרו שהוא דרבנן רק הוא מן התורה ככל דיני התורה ואפשר נמשך אחר דברי הר"מ בשורש הב' בסמ"ק שלו אך אינו נראה לכאורה מד' כן וצע"ק.