מנחת חינוך · סימן של״ו, ג׳

ג'. חזקה במוכר או נותן אם הלוקח עשה קנין חזקה נקנה לו הקרקע. ומאי זה הקנין נעל גדר ופרץ שהועיל להקרקע. ואכילת פירות אי הוי חזקה מחולקים בזה הראשונים ע' סי' קצ"ב ובמ"ל מביא שנסתפקו חכמי הדור במוכר שדה המושכר' לאחר דקנין כסף ושטר מהני כיון דהגוף של המשכיר ויכול למכור אחר שיכלה הזמן מהשכירות כמבואר בראשונים. אך אי מהני קנין חזקה של הלוקח כיון דהפירות הם לאחר ל"ש חזקה ע"ש. וע' קצה"ח סרט"ז מביא בשם מהר"מ דל"מ חזקה כיון דלא הי' יכול להשתמש עתה כי התשמישים שייך לאחר ע"ש שכ' דבר נחמד בש"ס דב"ב. ולכאורה אפ"ל בש"ס דגיטין גבי ההוא ש"מ דתקיף לי' עלמא כו' ואמר רבא דנקנה לה החצר שהגט מונח כו' והקשה לו ר' עיליש מה שקנתה אשה קנה בעלה כו' ע"ש והוא בפ' הזורק. ולכאורה קשה על הר"מ דסובר דחצר המושכר קונה למשכיר עסי' שי"ג אם כן נהי דקנה הבעל מה שקנתה האשה היינו לפירות והגוף שלה אם כן שפיר קנה לה החצר. אך לפמ"ש נוכל לומר דקו' רב עילש היתה כיון דהפירות אינן שלה רק נשאר ביד הבעל ל"ש קנין חזקה דמ"ל אם הפירות שייכים לאחר או להמוכר כיון דאינו קונה הפירות עתה והיאך אמר דתיזול ותיחוד היינו קנין חזקה אך באמת הפירות ל"ש לבעל דהנותן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות וא"א לומר כתי' התוס' שהי' משאיל לה החצר דלדעת הר"מ חצר השאול קנה להמשאיל עכצ"ל כתי' השני של התוס' כיון דאינו יכול למכור ע"ש ולא קשיא מכאן על הר"מ. ועיקר קשה מקודם לזה דמקשי הש"ס חצר' כו' ע"ש בסוגיא. וקנין חזקה נלמד שם בקידושין מקרא חזקי' אומר ושבו בעריכם כו' דבי ר"י תנא מוירשתם עי' בס' המקנה ושם בדי"ד כתב דפסוקי' אלו בישראל כתיב אם כן בעכו"ם ל"מ חזקה מן התורה לא עכו"ם מישראל ולא ישראל מעכו"ם ועיין סימן קצ"ד. אך מן התורה ל"מ חזקה בעכו"ם לפמ"ש אפילו בלא הטעם דאלמו' העכו"ם רק מחמת אלמות חכמינו זכרונם לברכה לא תקנו חזקה ע"ש ועיין בכורות די"ג תוס' ד"ה אם גופו בסה"ד. ויש עוד קנין היינו סודר דנותן הקונה כלי למקנה אף שאין בו ש"פ ועי"ז נקנה הקרקע להקונה ודין ק"ס עחה"מ סי' רצ"ה שם מבואר כל הדינים ואם ק"ס מועיל בעכו"ם דעת ר"ת שגם בעכו"ם נוהג ק"ס ועש"ך סי' קכ"ג סק"ל פלפל באורך ודעתו דאין ק"ס נוהג בעכו"ם ואין להאריך במה שהאריכו הראשונים והאחרונים. ובמקום שכותבין שטר. הנה בקנין חזקה הוא מחלוקת הקדמונים הרשב"ם ודעימי' סוברי' דחזקה מהני אף במקום שכותבין שטר ואין כן דעת הרמב"ן ודעימי' והסמ"ע בחו"מ ס"ס קצ"ב קבע להלכה כדעת הרשב"ם ומקורו מהטור שם. ואמנם לענין קנין סודר נסתפק בשו"ת מהריב"ל ח"א סי' פ' אי מהני במקום שכותבין שטר ובבאר היטב חו"מ סי' ק"צ הביאו וגם דעת הש"ך בזה דפשיטא לי' דמהני וכן בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי סי' י"ח וע"ש. ואני תמה על כל הגדולים הנזכרים שלא הביאו דברי התוס' במס' יבמות דף צ"ג ע"א ד"ה קני לך מעכשיו שמבואר בדבריהם להדיא דדוקא בקנין כסף לא מהני באתרא דכתבי שטרא אבל בחזקה ובחליפין מהני אף במקום שכותבין ולהכי הי' רוב הקנינים בחזקה או בחליפין דלהני בלא שטר משום דמקום שכותבין שטרא הוי וע"ש בדבריהם. ועי' ג"כ בתשובת מהרי"ט ח"ב סי' ס"ה באורך בדין זה על דברי מהרי"ן לב. ולא הביא גם כן דברי התוס' והוא פלא בעיני וצ"ע. וכל המחובר לקרקע דינו כקרקע לענין קנין ואם א"צ לקרקע כגון ענבים העומדים לבצור יש שני דיעות עחה"מ סי' קל"ג וש"מ. ותלוש ולבסוף חברו עח"מ סי' צ"ה שני דיעות אי דינו כמחובר או כתלוש וע"ש בש"ך שכתב דבית הוי כמחובר דנקנה בכסף ושטר וחזקה וע' מג"א או"ח סי' תרל"ג השיג על הש"ך. והנה שכירות קרקע או שאלה נקנה ג"כ בקנינים אלו הג' היינו כסף ושטר וחזקה אבל בק"ס יש שני דיעות י"א דשאלה ושכירות אין נקנים בק"ס כיון שסופן לחזור לבעליהן והובאו סברות אלו בסי' קצ"ה ובקצה"ח מביא בשם התוס' דגם מתנה ע"מ להחזיר אין נקנים בחליפין כיון דסופו לחזור ומביא דמד' הרא"ש נראה אף דשאלה ושכירות אינו נקנה בחליפין מכל מקום מתנה ע"מ להחזיר נקנה ע"ש. ובנה"מ כ' דוקא שאלה ושכירות שלא נפחת אינו נקנה בחליפין אבל שאלה ושכירות מטלטלין שנפחת ה"ל כאלו מקנה הגוף ונקנה בק"ס וכן ע"ע דגופו קנוי נקנה בחליפין ע"ש. והנה הד' קנינים הנ"ל קנין כסף אם הוא כולל מטלטלי' ג"כ מן התורה יבואר בעזרת השי"ת לקמן וקנין שטרות (ע' בהשמטות) וחזקה אינו במטלטלין וק"ס הוא קנין כולל אף במטלטלים חוץ ממטבע ויבואר בעזה"י לקמן. ויש עוד קנין הכולל הכל היינו אודיתא שמודה שמכר או נתן הקרקע או המטלטלין אף דקמי שמיא גליא שהוא שקר מכל מקום אודיתא גופא הוא קנין ובקצה"ח סימן קצ"ד מביא בשם התוס' דקנין אודיתא אינו אלא מדרבנן ומה"ת אינו קנין גם יש שיטות דאודיתא אינו אלא בשכ"מ ולא בברי וגם יש תנאים כיצד היא אודיתא והאריכו בזה בספרן של צדיקים.