מנחת חינוך · סימן של״ו, ב׳

ב' שטר. המוכר או נותן במתנה קרקע וכ' לו בין על הנייר או על החרס אף שאינו ש"פ שדי מכורה לך או נתונה לך ומסר השטר ליד הלוקח קנה השדה ואפילו נכתב בלשון עבר מכרתי או נתתי כו' והשטר צ"ל או בכ"י המוכר או עידי חתימה או עידי מסירה לכל חד כדאית ליה בגיטין אבל אם לא הי' שום עדות לא ע"ח ולא ע"מ ולא כת"י אין זה שטר כלל עיין במס' גיטין וקדושין ובח"מ סי' מ"ב ובדבר שיוכל להזדייף ע"ש מ"ש וע"ש בס' קצה"ח. וזה במתנה אבל במכר לא סמכה דעתו עד שיקבל המעות ופרטי הדינים אין דרכי לכתוב בח"ז רק הכלל בקיצור דשטר הוי קנין מן התורה וזה נק' שטר מקנה דא"י לחזור כגון שקנה בשטר והשדה שייך ללוקח ועיין ח"מ סי' רמ"ד דינים גבי שטר מתנה באומר אמרו וזה שייך גם בשטר מכר אם הוא שטר מקנה אם הוא רוצה לקנות בשטר לחוד. ושטר דקונה ילפי' בש"ס דקדושין מפסוק ואקח את ספר המקנה וזהו שטר קנין ולא שטר ראיה רק באותו שטר נקנה השדה כ"ה גזירת הכתוב ושטר כזה ל"מ בעידי עכו"ם דלאו שטר ראיה הוא אלא שטר מקנה והנהו לאו בני שטרא נינהו כמבואר בגיטין דף י' ובח"מ סי' ס"ח. ועי' באחרונים ובקצה"ח סקצ"א כתבו דז"מ בש"ס דגיטין דף כ' דשטר קנין צ"ל הנייר והדיו ושכר הסופר הכל משל מוכר ואם הוא משל הלוקח אין קונה בשטר זה דבעינן ספר המקנה. והמוכר צריך להקנות השטר ללוקח. ואם א"ל ע"מ שהנייר שלי אינו קונה כי אותיות פורחות כו' כמו גבי גיטין ומה שמבואר בש"ע דהלוקח נותן שכר הסופר היינו בקנה בקנין אחר בכסף והדומה והשטר אינו אלא שטר ראי' נותן הלוקח השכר כמבואר בתוס' גיטין אבל אם הוא שטר מקנה צריך שיהיה הכל משל המוכר ובל"ז אינו שטר מקנה ואינו קונה בזה השטר ועיין בנה"מ (ע' השמטות) כתב דוקא הנייר והדיו צ"ל משל המוכר ולא שכר הסופר. עוד מבואר בס"י אף דשטר אינו קונה לחצאין היינו אם בשטר נכתב כל השדה והוא אינו רוצה לקנות רק חצי השדה אינו נקנה לו החצי שדה בשטר זה דאין שטר קונה לחצאין ובקצה"ח הקשה מתוספת כתובתה ומחלק בין שטר ראי' לשטר קנין דדוקא שטר קנין אינו קונה לחצאין והאמת כ"ה. וקנין שטר אינו נוהג בעכו"ם וע' תוס' ב"ב נ"ד כתבו דקנין שטר נפקא מואקח את ס' המקנה וההוא ישראל הוי ועיין קדושין י"ד ע"ב ובתוס' שם וע"כ ל"מ שטרות של עכו"ם לענין שטר מקנה דלאו בני שטרא נינהו. והנה אם המוכר הוא עכו"ם בין אם הקונה ישראל או עכו"ם אינו קונה כיון דהמוכר כותב השטר והוא לאו בן שטר הוא אבל אם ישראל מוכר לעכו"ם והישראל נותן השטר אפשר דהעכו"ם קונה כיון דהשטר הוא של ישראל. אך נרא' כיון דילפינן מואקח את ספר המקנה והתם הוי ישראל מישראל אם כן בצ"א עכו"ם לא ילפינן שטר כלל וצ"ע וע"ש בר"מ ובש"ע סקצ"ד דעכו"ם קונה בשטר היינו שטר ראיה ועי' בכ"מ פ"א מה' מכירה וה' זכיה ומתנ'.