מנחת חינוך · סימן ל״ג, א׳

דיני המצוה וכו'. ער"מ פ"י מה' ממרים ובטוש"ע יו"ד ר"מ ובכלל מצוה זו ג"כ אשת האב בחיי אביו ובעל אמו בחיי אמו דמה"ת מצוה לכבדם ע' סוף כתובות דהוא דאוריית' וכ"ה בר"מ כאן והכל חוזר מחמת כיבוד האבות כי האנשים הנ"ל רוצים בכיבודם בחייהם אבל לאח"מ נראה דאינם מחויבים לכבדם אפילו דרבנן דע"כ ציוה רבינו הקדוש ע"ז כמבואר שם ומרבינן זה מאת לרבות וכו' וע"ש דמרבינן מוא"ו דואת לרבות אחיך הגדול וער"מ כאן כ' חייב אדם לכבד אשת אביו שזה בכלל כיבוד אב כ"ז שאביו קיים ומד"ס שיהא אדם חייב בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו וע"ש בכ"מ דכיבוד אשת אב ובעל אמו כיון דמרבינן להו מאת ככתובים מפורש דמי ואח הגדול כיון דמרבינן לי' מיתורא דוא"ו ל"ה כמפורש בתורה אלא מד"ס עכ"ל. נראה מדבריו דלר"מ דמוכח מיתורא דוא"ו דינו ד"ת ממש רק שקורא אותו ד"ס כידוע דרכו של הר"מ. ע' בס' המצות שורש ב' מ"ש הרשב"ץ ובעל מג"א. אך ע"ש בשורש ב' השיג הר"מ על מוני המצות שמנו מצות הנדרשים בי"ג מדות למה לא מנו כיבוד אשת אב ובעל אמו ואחיו הגדול נראה להדיא דגם הנדרשים מאת הוא לשיטתו ד"ס. אך נ' דהר"מ חזר כאן מזה מחמת השגת הרמב"ן כיון דמבואר בש"ס דאוריית' הוא מודה הר"מ דהוי תורה אם כן זה הוי מן התורה וחוזר הכל אל כיבוד האבות ע"ש ואחיו הגדול כיון דלא מצינו בש"ס לומר עליו דאוריית' רק מביא מלימוד או אפשר דוא"ו לא דרשינן אם כן אינו אלא מד"ס וער"מ ה' מילה דמילה של"ב הוא רק ביום כת"ק יבמות ע"ב דדריש וא"ו וע' יבמות ס"ח ובתוס' שם וסנהדרין נ"א גבי בת ובת אם כן אם דרשינן וא"ו אחיו הגדול נמי מדאוריית' רק הר"מ קורא לה מד"ס אבל המצוה היא מן התורה ויש הרבה נ"מ בין מצוה של תורה או דרבנן. וע' רמב"ן בס' המצות דעתו דגם אחיו הגדול הוא בחיי אבות מחמת כיבודם כי רצונם בכך אבל מדברי הר"מ נראה דאף לאח"מ חייב בכיבודו דאצל א"א ובע"א כ' כ"ז שהוא קיים וכאן סתם ולא כתב זה נראה דס"ל דבכ"מ חייבי' ולא מחמת כיבוד אבות נגעו בה רק דהוא גזירת הכתוב או דחז"ל תקנו כן ומהש"ס הכא משמע דעל אשת אב מבואר דוקא בחיים אבל באחה"ג אינו מבואר ע"כ דבכ"ע חייב בכבודו. והנה נראה דכל הכבוד שמחויב לאביו ולאמו חייב ג"כ באנשים הנ"ל אך מצד הסבר' כיון דכיבוד מסרו הכתוב לחכמי' אם כן באביו ואמו שייך בכבוד שלא לקרוא אותו בשמו וכדומה המבואר בר"מ וש"ע אבל אחיו אפשר דאין זה בכלל הכבוד ול"מ שיהיו נזהרים בזה כמו שמוזהרים באביו ובאמו. והנה אף דבאביו ואמו חייב בכבודם גם לאח"מ מכל מקום נ"פ דאשת אביו אם מתה או בעל אמו שמת א"ח בכבודם כיון שמתו אין זה אשת אביו ולא בעל אמו כמו בנתגרשו אך אחיו הגדול חייב בכבודו לאח"מ ג"כ כיון דמ"מ הוא אחיו כנלע"ד. גם אם אמו א"ל השקיני מים ובעל אמו אומר השקיני מים ודאי מחויב ליתן לאמו אף דבאביו ממש חייב ליתן לאביו כמבואר דהוא ואמו חייבים בכבוד אביו היינו באביו ממש דחייב בכבודו מצ"ע והם שקולים ע"כ יקדים לאביו כיון דגם אמו חייבת בכבוד אביו אבל כאן עיקר שחייב בכיבוד האם ועל אבי חורגו חייב מצד כיבוד האם אם כן היא קודמת כיון שהיא רוצה וכל הכיבוד הוא מחמתה. וז"פ ג"כ אם אביו מוחל א"צ לכבד את אשת אביו וכן אם האם מוחלת כיון דהכיבוד חוזר רק מחמת כיבוד האבות והם מוחלים וכ"ש אם אין רצונם בכבוד זה לכבד אשתו או בעלה ודאי אין רשאי כי אין זה כבודם ורצונם ש"א זהו כבודו אך באחיו אם נאמר דאינו מחמת כיבוד האבות רק גזירת הכתוב אם כן אינו רשאי לציית אביו ואמו אם רצונם שלא לכבדו דהוי כא"ל לעבור על ד"ת דאינו רשאי לציית להם כמבואר בש"ס ואין רצוני להאריך בדינים אלו המבוארי' בשו"ע יו"ד כדרכי בח"ז אך איזה הערות כדרכי ב"ה: