מנחת חינוך · סימן ל״ב, צ״ה

ולענין אם ש"ב ולאו דמחמר נוהג ביוה"כ ויו"ט יבואר כ"א במקומו ועיין מגן אברהם סי' ש"ה בתחומין י"ב מיל אי עוברין על ש"ב להסוברים י"ב מיל דאוריית' דיש סוברי' דעוברי' גם על ש"ב ונראה דלשיטה זו אם אזלה מחמתו אפשר ג"כ עובר בלאו דמחמר ויש סוברים דאינו עובר משום ש"ב כיון דהוא לאו בפ"ע ואינו בכלל לאו דל"ת מלאכה אם כן נראה דא"ע בלאו דמחמר ג"כ דאינו בכלל ל"ת מלאכה וכו' ובהמתך דלאו הזה הוא רק הל"ט מלאכות דלאו הזה חיוב עליו מב"ד ותחומין אינו בכלל אע"ג דכ' לעיל לדעת הפ"י דא"ע משום ש"ב בהוצאה מכל מקום בהאי איכא לאו דמחמר כמ"ש דוקא הוצאה דלאחר דגלי קרא הוא בכלל לאו הזה וחייבים עליה אם כן מחמר ג"כ אבל תחומין דלאו בכלל מלאכה כלל לענין עונש אם כן אינו בכלל הלאו הזה ואין בו משום מחמר כנלע"ד פשוט. ועוד נ"ל דאף למ"ד דש"ב שייך ג"כ בתחומין מכל מקום דוקא העשה דלמען ינוח דהוא בכלל נייח דדעת הר"מ דגם השבותים הוא בכלל עשה דשבתון כמבואר בפ' אבל מחמר דנפ"ל מלאו הזה והלאו הזה הוא רק הל"ט מלאכות דקאי על אדם העושה מלאכה לבדו ג"כ וגזרה התורה שלא יעשה מלאכה בשותפות עם בהמה והיינו המלאכות האלה אבל תחומין לאו בכלל מלאכות ואינו נכלל בפסוק הזה אם כן מנין לנו לחייבו משום מחמר על ח"ל כנלע"ד. והנה הר"מ פ"ב מה' שבת כ' דאחד שור וחמור ואחד כל בהמה חיה ועוף ולא נתבאר בדבריו לענין מחמר וש"ב על דגי הים וחיות הים ועב"ק דנ"ה תו' ד"ה הנהיג דבדגי הים שייך דין מחמר וש"ב. ואני מסופק בע"כ וש"כ שאין משועבדים לרבם כגון מעוכבי ג"ש מי נימא כיון שאין גופם קנוי לרבם לשום דבר לא מיקרי עבדך ואינו מוזהר על שביתתו א"ד כיון דצריך ג"ש עדיין מוזהר עליו ועיין בתוס' פ' השולח דעתם דמותר בשפחה וער"מ פ"ט מה' תרומות דמעוכב ג"ש אינו אוכל בתרומה ועיין בתוס' ומש"ל ה' תרומות וגם ז"פ אם העבד והשפחה הם חרש שוטה וקטן ג"כ מוזהר עליהם דלא גרע מבהמתו אף דהעבד בעצמו אינו מוזהר כי הוא חרש שוטה וקטן מכל מקום רבו מוזהר עליו כמו על הבהמה: