ומצוה זו נוהגת בנשים ג"כ דה"ל מ"ע שאהז"ג אם כן נוהג בכל אישי ישראל חוץ מחרש שוטה וקטן ואם ממזר חייב בכאו"א אם עשו או"א תשובה לכ"ע חייב בכבודם ואם לא עשו תשובה דעת הר"מ דחייב בכיבוד והטור חולק ע"ש ובאחרונים. ואם יש לו בן משפחה ונכרית אינו בנו כלל ע' יבמות פ"ב. והנה בכל המצות איתקש ע"כ לאשה מכל מקום כאן אם העבד יש לו בן מש"כ אפשר כיון דא"ל יחוס ע' יבמות אם כן אינו בנו כלל וא"ח בכבודו וגם לא בכבוד אמו דא"ל יחוס אחריה ג"כ וער"מ פ"ה ה"ט ה"נ לענין קללת אביו ואמו בעבד ועמש"ל מצות פ"ו דנראה דבן עבד הבא משפחה חייב דהוי בנו רק אם ישראל יש לו בן מש"כ פטור על קללת אמו ג"כ ע"ש בכ"מ. ושתוקי ודאי חייב דיש לו אם ויש לו אב אלא שאינו ידוע. אך בנכרי ועבד שיש להם בן מישראלית דגבי קללה פטור אף מן האם כמבואר בר"מ פ"ה כיון שא"ח על אביו א"ח על אמו ג"כ אם כן אפשר בכיבוד ג"כ הדין כן ובאמת לא הביא זה אלא לענין קללה ולא בפ"ו לענין כיבוד. ועמש"ל ב"ה פ' קדושים ועפמ"ג פתיחה כוללת ח"ש אות י"ט העיר קצת בזה ואם ישראל יש לו בן מח"ש וחב"ח דהולד ג"כ ח"ש וחב"ח ומצד ח"ש הוולד הולך בתר דידה ומצד חלק ב"ח אזל בתר דידי' והוא אב מצד חב"ח עאה"ע ובח"ז כ"פ ודאי כיון שהוא חב"ח וחייב בכל המצות חייב לכבד את אביו דמצד ב"ח שלו הוא בנו וגם חייב בכבוד אמו דמצד ב"ח יש לו אב ואם ומחויב לכבד אמו ג"כ אף שיש צד שפחות גם כן מכל מקום באם יש בה חב"ח גם כן ומחויב לכבד האם גם כן כי מצד חב"ח היא אמו ופשוט. ואם ח"ע וחב"ח יש לו בן מישראלית עי' סי' מ"ד באה"ע דח"ע וחב"ח שקידש אשה היא ס' מקודשת וע' גיטין מ"ג דאי אין תופסין קידושין אין בנו מתייחס אחריו ע' תוס' ורשב"א דא"ל שום יחוס אפילו לענין עריות דשאר ומובא כ"פ בח"ז אם כן ה"ל האב רק ספק ואין צריך לכבדו רק מספק דה"ל סד"א ולאם אם נאמר דגם לענין כיבוד איתקש אב לאם אם א"ל אב אין צריך לכבד את האם כמו בקללה גם האם הוא בספק ואם נאמר דלא איתקש רק לענין קללה דין זה אם כן צריך לכבד את האם בודאי כי מתייחס אחרי' והוא בנה וז"פ.
מנחת חינוך · סימן ל״ג, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
