מנחת חינוך · סימן שכ״ט, ה׳

ומצות אלו נוהג בכל אישי ישראל כמ"ש ובאיזה דברים שיש בהם מלקות ה"ל ככל הלאוין שיש בהם מלקות ומה שיש בהם עשה הוי כשאר עשין וכבר כתבתי בפ' משפטים אי נשים חייבין בעשין אלו דהו"ל הזמן גרמא. והנה בכל הלאוין יבזבז כל ממונו ולא יעבור על הלאו רק אם הוא פ"נ וכאן מבואר בסנהדרין כ"ו מכריז רבי ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא ובתוס' הקשו זה היאך התירו איסור תורה משום ממון ותירצו דמיירי בזה"ז דשביעית רק מדרבנן א"נ י"ל דהוי פ"נ דמתים בתפיסת המלך והר"מ כאן פ"א הי"א כתב ז"ל משרבו האנסים כו' התירו לזרוע בשביעית כו' והראב"ד כתב אנו קבלנו כו' במקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל ואין שביעית נוהגת אלא מדבריהם כו' אבל לא במה שהחזיקו עכ"ל סובר כתי' הראשון של התוס' מחמת דהוא רק מדרבנן וגם סובר דשביעית בזה"ז הוא מן התורה במקום שהחזיקו עולי בבל וכבר כתבתי לעיל שיטות הללו והר"מ דלא חילק ושטתו לא ברירא. והב"י סובר בדעתו דשביעית בזה"ז דאורייתא עכצ"ל דהוי פ"נ כתי' ב' של תוס' והירושלמי ולא הוצרך לפרש כי פשוט הוא. ועיין פמ"ג או"ח סי' תרנ"ו מסופק אם צריך לבזבז כל ממונו בשביל ל"ת דרבנן ומצאתי בלקה"ק עה"ג ביו"ד הי"נ כתב שם בתוך דבריו דעכו"ם איים לישראל שישתה יי"נ ובאם לא יקטע אזנו כתב דצריך לבזבז כל ממונו ע"ש וכאן מבואר בתוס' ובראב"ד דבשביל ממון מותר לעבור ל"ת דרבנן ואפשר לחלק דכאן התירו חכמינו זכרונם לברכה בעצמם והם אמרו כו' אף שאין ב"ד יכולין לבטל כו' עיין ר"מ ה' ממרים אפשר מצאו גדר וסייג אבל לעבור על איסור דרבנן שלא התירו חכמינו זכרונם לברכה בפי' צריך לבזבז כל ממונו וצ"ע ואי"ה יבואר במק"א. והנה כ' לעיל דהביעור לדעת הרבה ראשונים הוא מן התורה מקרא דולבהמתך כו' כלה לחי' כו' ודעת הרמב"ן דהוא רק מד"ס וראיתי בפתיחה לס' משנת חכמים תמה על הרמב"ן מהסוגיא דיומא מי שאחזו בולמס מאכילין אותו הקל הקל טבל ונבלה נבלה, טבל ושביעית שביעית כו' ופרש"י דשביעית רק עשה לאחר הביעור ולד' הרמב"ן אין איסור רק מדרבנן אם כן אין חידוש כלל גם מביא מש"ס דחולין ק"כ דנראה שם דפ"ש לאחר הביעור הוא איסור תורה וע"ש בתוס' ועיין בקונטרס תוסיוה"כ בסוגיא שם והר"מ פי"ד מהמ"א כתב נבלה וספיחי שביעית מאכילין אותו ספיחים שאין איסורן אלא מד"ס כו' טבל ושביעית מאכילין שביעית כו' משמע דוקא טבל דאיסור מיתה הוי שביעית לאחר הביעור קיל אבל נבלה ושביעית לאחר הביעור לא נתבאר אם לאו קיל או עשה ומביא דברי הרמב"ן פרשת יתרו ואפשר לפלפל אף אם נימא דעשה חמור מלאו מכל מקום לאו הבמ"ע דהוי כעשה קיל כמ"ש כ"פ בשם הרשב"א מובא במ"ל הנ"ב. וע"ע שם במשנ"ח כתיב בפשיטות מדברי הר"מ דהם נשרפים או ישליך לים המלח אם כן אסורין פ"ש לאחר הביעור בהנאה ע"ש. ופשוט כיון דכתב דהם מנשרפין אם כן אפרן מותר ככל הנשרפין וכבר כ' מזה לענין חמץ וע"ש עוד שכתב דלאחר הביעור א"ע בעשה רק בכזית ופחות מזה יש לו דין ח"ש וכבר כ' כ"פ בח"ז דכל שיעורים הל"מ בכזית. והנה הדינים של הפירות שנאכל בקדושת שביעית ולא לסחורה ולא להפסד ושאר דינים המבוארין בר"מ מה הם קדושת שביעית ועוברים בלאו הבמ"ע לאכלה כו' נראה ג"כ דעוברים על העשה דוקא בכזית ובפרט דנפקא מלאכלה ועפמ"ג בפתיחה לה' שחיטה ובמשנ"ח ובפחות מזה ה"ל רק ח"ש והנ"מ לענין שבועה כמ"ש כ"פ בח"ז עיו"ד סרל"ח ורל"ט.