מנחת חינוך · סימן שכ״ט, ד׳

והנה ד"ז אם שמטת קרקעות נוהג היום מן התורה או אפילו בזמן ב"ש הוא מחלוקת בין הראשונים ועיין בבעה"ת שער מ"ו באורך ובפאת השלחן פכ"ג סקכ"ג האריך ומביא ראיות דגם דעת הר"מ דתלוי ביובל ושמט' בזה"ז אינו אלא דרבנן ודעת הרהמ"ח דאינו אלא דרבנן כמ"ש ועיין בס' הנ"ל מביא ראיה מלשון הר"מ ספ"ו מה' בית הבחירה שכתב דחייב בשביעית ומעשרות כדרך שביארנו בה' תרומה ושם ביאר שתו"מ אינו אלא מדרבנן בזה"ז וצ"ע. והנה במנין שנת השמטה היא פלוגתא בר"ה ובערכין דרבנן סוברים דמונין ז' שמיטות ואח"כ שנת החמשים הוא יובל ושנת היובל אינו מתחשב למנין השמטות אלא השנה שאחר היובל היא שנה ראשונה לשמטה ור"י סובר דשנת היובל מתחשב גם כן והיא שנה הראשונה לשמטה הבאה ופוסק הר"מ כרבנן פ"י כאן והתוספות בע"ז דף ט' ע"ב מביאין דברי ר"ב דפוסק כר"י דשנת חמשים עולה למנין לכאן ולכאן ע"ש. והנה בזמן שהי' יובל נוהג מן התורה שייך וודאי פלוגתא זו. אך אמרינן דשביעית בזמן הזה מן התורה ויובלות בטלו בחורבן ב"ר עיין ר"מ כאן לחשבון הראשון שמביא מונין תמיד היובלות למנין השמטות אף שהרבה סוברים דסובר שמטה בזה"ז מן התורה ויובלות בטלו מכל מקום מונין יובלות ע"כ דגזרת הכתוב כ"ה דשנת החמשים נמנה תמיד אף שאינו נוהג קדושת יובל מכל מקום מונין לעצמה ואין נמנה בכלל השמטות אם כן מן השמטה שלפני היובל עד השמטה הבאה יש שנה יתירה מכל השמטות ועיין ר"מ מביא דברי הגאונים בחשבון השמטות וע' כ"מ באריכות והם סוברים דבזמן ב"ר שהיה היובל נוהג מן התורה היו מונים היובלים לעצמם ולא היה עולה למנין השמטות כרבנן דר"י אבל מעת שפסק קדושת היובלות שנת היובל עולה לחשבון השמטות כיון דאינו נוהג קדושת יובל היא ככל השנים ועולה לחשבון השמטות ועיין בע"ז ובערכין ובאחרונים. ובהיותי בזה ראיתי בספר פאת השלחן סי' כ"ג סקל"א מביא בשם המהרי"ט דמותר להשכיר שדהו לעכו"ם בשביעית בהבלעה וכבר כתבתי כאן ולעיל פ' שופטים דמבואר להדיא במס' ע"ז ט"ו ע"ב כשם שאנו מצווין על שביתת בהמתנו בשבת כמו כן אנחנו מצווים על שביתת ארצינו בשמטה אם כן בוודאי אסור להשכיר לו שדה כמו שאסור להשכיר בהמתו בשבת כנ"פ ואמת. ואם עכו"ם קנה קרקע בארץ ישראל אי נוהג שביעית בפירותיו וכן אם ישראל מותר לעבוד לו עיין ר"מ כאן פ"ד הכ"ט ועיין מהרי"ט סי' מ"ב וסי' מ"ג בח"א הרב ב"י ס"ל דאין שמטה נוהג בעכו"ם שקנה קרקע דיש קנין לעכו"ם כ"ז שלא חזר הישראל ולקחה וגם כתיב והיתה שבת הארץ לכם למעוטי עכו"ם. ובמהרי"ט האריך ודעתו ודעת אביו המבי"ט דנוהג שביעית בשדה עכו"ם ע"ש באריכות וביו"ד של"א מבוארים שני הדיעות ובפאת השלחן כאן סי' כ"ג סקכ"ט ה"ר הרבה ומכריע כדברי מרן הב"י דאינו נוהג שביעית. והנה אם נאמר דיש עכו"ם פטור אפשר של הקדש נמי פטור דלכם למעוטי עכו"ם והקדש עיין פסחים ד"ה בתוס' וגם כתיב כ"פ שדך כו' משמע למעוטי עכו"ם והקדש. וכ"כ התוס' מנחות פ"ד לחד תי' וז"ל א"נ קצירך ונזירך אמר רחמנא דידך אין ולא של הקדש ומה"ט שריא קצירה. ובמ"ל כאן פ"א מביא תוספתא וירושלמי דעל הקדש חל קדושת שביעית מקרא ושבתה ע"ש וצ"ע על התוס' מנחות שלא הביאו התוספתא והירושלמי. ואפשר לומר דגם שדה של הפקר אינו חייב בשביעית מחמת מיעוט הזה כמו חמץ ועיין פ' ראשית הגז לענין שותפות וצ"ע. ויש לספק לשיטה זו דיש קנין לעכו"ם בא"י. אך אם חזר העכו"ם ומכרה לישראל לא הוי כיבוש יחיד עיין ר"מ התו"מ ובאחרונים הנ"ל אם לא חזר הישראל ולקחה רק (ומכרה) [שכרה] מהעכו"ם אפשר מכל מקום הוי של עכו"ם ופטורים הפירות אף שהם של ישראל משביעית דלאו דידיה הוא ואפשר שכירות קניא לחומרא והדברים עתיקין בספרי אחרונים וער"מ פ"א מה' תרומות כתב דאין קנין לעכו"ם בא"י ובסוריא יש קנין ובפאת השלחן מביא ירושלמי דבדרבנן יש קנין אם כן בזה"ז לדעת הפוסקים דהוא רק מדרבנן יש קנין לעכו"ם להפקיע מידי שביעית עמ"ש במצות תרומות ומעשרות מענינים אלו.