מנחת חינוך · סימן שכ״ט, ו׳

והנה כבר כ' דפ"ש תופסים דמיהם הן לענין שצריך לאכול הדמים בקדושת שביעית והן בפירות שצריכין ביעור הדמים ג"כ מתבערין כמבואר בר"מ באריכות. ולענין הדמים אי עובר בעשה מאי שיעור יש בזה נראה דהשיעור הוא פרוטה כמו בכל ממון גזלה וגנבה ודומי' דשיעורין של מעות הוי פרוטה ובפרוטה עובר בעשה ופחות ה"ל ח"ש. ונ"ל אם מכר הרבה פירות כגון עשרה זיתים בפרוטות חמשה ומכר בב"א אף דמגיע לכל כזית פחות מש"פ רק חצי פרוטה ועל הכזית היה עובר בעשה אם לא היה נוהג בו שביעית או ביעור מכל מקום נ"ל דאם לא נהג שביעית בחצי פרוטה א"ע בעשה אף שבא מכח כזית וכן אם מכר כזית לחוד בח"פ ועבר ואכל הח"פ בלא קדושת שביעית או לאחר הביעור א"ע בעשה ודינו כדין ח"ש אף שבא מכח כזית מכל מקום עתה יש בידו ממון ובממון השיעור פרוטה ופחות ה"ל ח"ש. אך אני מסופק אם פמש"פ נתפס בקדושת שביעית עי' פ' הזהב דנ"ג גבי מעשר וכבר כתבתי מזה בח"ז ערש"י ותוס' גיטין דף י"ג לענין הקדש ואי"ה יבואר במק"א על כל פנים נראה דאף דבא מכח כזית מכל מקום בפחות מפרוטה ה"ל ח"ש. ואני מסופק אם מכר פחות מכזית פירות בעד ש"פ כיון דעל הפירות עצמן לא היה עובר בעשה אפשר לא יהיה בא מכחו חמור מן העיקר ועל הפירות לא היה עובר אם כן על הדמים הבא מכח הפירות אף דאיכא ש"פ מכל מקום א"ע בעשה. ונראה דהכל תלוי במה שהוא אם פירות כזית ומעות פרוטה ופחות מפרוטה אף שבא מכח כזית א"ע בעשה ופרוטה אף שבא מכח פחות מכזית עובר בעשה וכן בחליפי פירות כגון שהחליף פירות גרועים כזית ולקח פירות חשובים פחות מכזית או מכר פירות חשובים פחות מכזית ולקח פירות גרועים כזית יש לספק כנ"ל. ומצד הסברא נ"ל דהכל מה שהוא אם כזית ואם פחות ואין משגיחין על הבא מכחו ומכל מקום צ"ע. ועיין בספ"י בסוכה סוגיא דהלוקח לולב מחבירו בשביעית כ' שם דמשמע מדהתו"ס דמוכר פ"ש אף דלאכילה אינו שוה כ"כ רק בעבור המצות כמו אתרוג דשוה בעד המצוה הון רב ומכר האתרוג כל המעות נתפס בקדושת שביעית. והפ"י מפקפק בדבר דאפשר אינו נתפס רק מה ששוה לאכילה כנ"ל מן לאכלה אבל מותר המעות בעד המצוה אפשר דאינו נתפס בקדושת שביעית ע"ש. ולכאורה אפשר נהי שאינו נתפס כולו מכל מקום כיון שיש קצת מעות דנתפס אם כן אסור כולו לאכלו שלא בקדושת שביעית כי מטבע לא בטל אך באמת אם אינו נתפס כולו רק מחמת דלא בטל אם כן אפשר לחלל מעט המעות הקדוש בקדושת שביעית דדמי שביעית בדרך חילול מהני כמבואר בש"ס שם ובר"מ פ"ו כאן וגם אפשר לברור אותו המעות כמבואר בתמורה ונברור ע"ש מ"ש התוס' בשם הרמ"ר וגם כיון דאיסור נולד בתערובות אפשר דגם דבר חשוב בטל כמ"ש הפמ"ג ביו"ד והד' ארוכים בספרי האחרונים ובסברת המרדכי דכל שתחלת ביאתו לעולם בתערובות לא בטל. ונ"ל דהמחולל פ"ש פרי השני דפסקינן דדרך חילול ג"כ מהני ונתפס החילול והפרי השני יצא לחולין כמבואר כאן בר"מ אם חילל ביותר משוויה אין מותר המעות מה שנתן יותר נתפס בקדושת שביעית כמו מע"ש דמבואר בר"מ פ"ה ממע"ש ה"ו הפודה מע"ש יותר משוויה לא נתפס המותר למעשר ה"נ. אף שבח"ז הבאתי דבהקדש אף התוס' נתפס וכאן ילפינן מהקדש כי קודש היא שתופסת דמיה כו' כמבואר בש"ס מכל מקום גבי הקדש כתבתי הטעם דהוי מתנה להקדש ואמירתו לגבוה כו' אבל בשביעית ל"ש זה אם כן אין נתפס התוס' לשביעית כמו מע"ש. ונראה דאם היה דרך מקח שמכר הפירות והלוקח נתן לו יותר תלוי בפחות משתות דקנה ואין מחזיר אונאה עיין הטעם בראשונים אם כן נתפס המותר ובשתות מחזיר אונאה אין השתות נתפס וביותר משתות דבטל מקח אין נתפס כלל המותר כנ"פ. ועיין מהרי"ט סי' מ"ג כ' שם לפי שיטתו דפירות העכו"ם יש להם קדושת שביעית מכל מקום אם העכו"ם מכר הפירות אין הדמים חליפי הפירות נתפסין בקדושה ורשאי הישראל ליקח הדמים עצמן ולאוכלם בלא קדושת שביעית כמו הקדש שבאו בה פריצים כו' ודוקא הפירות עצמן הם בקדושתם אבל לא המעות ע"ש: