מנחת חינוך · סימן שכ״ו, א׳

שלא נעבוד כו'. והנה כבר כתבתי לעיל קצת במצוה פ"ד ומצוה קי"ב ושם ייעדתי לכתוב כאן ובעזה"י אכתוב בקיצור וער"מ ה' שמטה ויובל הדינים. דאסור לזרוע בשנת השמטה ואם זרע עובר בל"ת דכתיב שדך לא תזרע כו' ולוקה וגם עובר בעשה שנאמר ושבתה הארץ כו' וכבר כתבתי לעיל מצוה קי"ב דחרישה בשביעית אין עוברים בל"ת רק בעשה ושבתה וז"ש בחריש כו' והנה בזורע דעוברים על לאו ועשה לשיטת הרהמ"ח שכתבנו כ"פ דסובר היכי דאיכא לאו בהדי עשה כמו י"ט כשם שהנשים מוזהרים על הלאו כך חייבים בעשה אף על פי דה"ל מעשהז"ג אם כן ה"נ כיון דמוזהרים על הלאו מוזהרים גם על העשה אך בחריש' דאינו רק עשה אפשר דאין הנשים מצווים דה"ל מעשהז"ג אך אפ"ל כיון דהעשה ושבתה הארץ כו' כולל הן מלאכה שיש בה לאו כגון זריעה והן מלאכת חרישה שאין בה רק עשה וכיון דעל מה שעוברי' בלאו מוזהרים על העשה מוזהרים נמי גם על חרישה אף שאין בה לאו דאין עשה לחצאין וכיון דנצטוו על העשה היכי דיש לאו מוזהרים באותה עשה אף במקום שאין לאו אך להתוס' קדושין סוגיא דמ"ע שהז"ג דאף במקום שיש לאו אין הנשים מוזהרים על העשה אם כן נהי דבזריעה מוזהרים על הלאו אבל לא העשה בחרישה דליכא לאו אין מוזהרים כלל. ובאמת לא מצינו זה שיהיו הנשים מותרי' לחרוש בשביעית אך כבר כתבתי לעיל עפ"י ד' הריטב"א קדושין דף כ"ה דהמעשהז"ג שאינה בגוף האדם כגון שביתת בהמתו גם הנשים מוזהרים אם כן ה"נ בשביעית אנחנו מצווים על שביתת קרקע כמבואר בש"ס דע"ז גם הנשים מוזהרים ועמ"ש לעיל דאסור לעשות מלאכה בשדה שמטה ע"י עכו"ם לא מטעם שבות רק עובר בעשה דשביתת קרקע כמו שביתת בהמה בשבת לדידן ושביתת כלים לב"ש עיין לעיל וא"צ לכפול. ודעת הרמב"ן מובא בשער המלך כאן נראה דסובר דחרישה ליכא איסור תורה רק איסור דרבנן עבשער המלך מה שפלפל ואין הרמב"ן ת"י. ופשוט דהזורע חייב בכ"ש כמו גבי שבת עיין ר"מ פ"ח מה' שבת וכן זריעת כלאים כי זריעה אין לה שיעור אפילו בכ"ש חייב וג"כ חייב אפילו לא השריש עדיין בקרקע כמו גבי שבת וכלאים כמ"ש לעיל באריכות בפ' אמור. ומבואר בר"מ פ"ח מה' שבת ופ"א מה' כלאים ובכ"ד והוא מהש"ס דעציץ נקוב הוא כארץ אם כן גבי שביעית נמי ועציץ שאינו נקוב אין דינו כארץ ה"נ ובמ"ל ה' ביכורים פ"ב האריך לבאר דיני עציץ נקוב בשל עץ ובשל חרס ע"ש באריכות ועיין ר"מ פ"א מתרומות דספינה בעפר ח"ל שבאה לארץ אם הספינה גוששת חייבת בשביעית וע' מ"ל לענין כל הכלים והחילוק בין זרעים לעץ ובעזהשי"ת יבוארו דינים אלו במק"א. ומבואר במס' מ"ק דף ב' ע"ב המנכש (פירש"י תולש עשבים רעים מתוך הטובים וכי עקרי' לי' צמחו הנהו כו') ומשקה מים לזרעים בשבת רבה סובר דחייב משום חורש ור"י סובר דחייב משום זורע כו' והר"מ פ"ח מהלכות שבת כתב בה"א החורש כו' חייב המנכש כו' ה"ז תולדה דחורש ובה"ב כתב הזורע כ"ש חייב כו' המשקה מים לזרעים ה"ז תולדה דזורע וחייב כו' פסק רבינו הר"מ גבי משקה מים כר"י ובה"א גבי מנכש פוסק כרבה דחייב משום זורע ועמד בזה הכסף משנה וכתב דמנכש דכתב הר"מ אינו כמנכש דמ"ק ובמנכש דמ"ק מודה הר"מ דהוא משום זורע. אך תמה למה השמיט הר"מ מנכש דמ"ק ע"ש. והנה בפ"א דכלאים ה"ב כתב הר"מ א' המנכש וא' הזורע וא' המחפה כו' ה"ז לוקה היינו משום לאו דשדך לא תזרע כלאים מבואר להדיא דסובר הר"ם דמנכש דמ"ק חייב משום זורע ע"ש במ"ק. וכאן גבי שמטה מבואר שם במ"ק דהמנכש אינו חייב דרק זמירה וזריעה אסרה התורה ולא תולדו' וכ"ה להדיא בד"ג ע"ש וכ"ה כאן בר"מ דרק זריעה וזמיר' אסרה תורה ולא שאר אבות ותולדות וכן משקה מים לזרעים אף דבשבת חייב מכל מקום כאן לא אסרה תורה שאר אבות ותולדות כמבואר כאן בר"מ. ועיין כסף משנה פ"א מהל' כלאים ד"ה ואסור כתב דהר"ם פוסק דהלכה כר"י דמנכש משום זורע ופוטר מקיים אך הקשה הא הר"מ פסק בה' שבת כרבה דמנכש משום חורש ע"ש. ותמהני הא הוא בעצמו כ' בהל' שבת דמנכש דמ"ק סובר הר"ם כר"י דחייב משום זורע אך שם בהלכות מיירי ממנכש אחר היינו בעיקרי אילנות כו' כדי ליפות כו' אבל הר"ם פוסק כר"י אם כן ניחא. ותמהני דלא זכר דברי עצמו וגם תירוצו שם תמוה מאד שכתב דאף לרבה הברייתא כר"ע מכל מקום פליגי חכמים כו' היאך יכולים אנחנו לומר דפוסק במנכש דמ"ק כרבה הא כתב להדיא דמנכש חייב בכלאים ואי כרבה אינו חייב דחורש בכלאים ליכא ע"כ פוסק כר"י אך בשבת צ"ל דמיירי במנכש אחר כמ"ש הכסף משנה: