מנחת חינוך · סימן שכ״ה, י״ד

והנה בכ"מ דאמרינן פחות מג' כלבוד דמי היינו דוקא אם יש אויר מפסיק אמרינן דאויר הוי כסתום אבל אם יש דבר ממשי מפסיק ל"א כלבוד עשו"ת ח"צ סי' נ"ט ד"ה אלא ובפרי מגדים או"ח סי' שס"ג במשבצות ע"ש מה שפלפל בזה וזה ימים כבירים הבאתי ראיה לזה ממס' עירובין אך כעת אינו עולה על זכרוני וא"כ דרך משל אם גזל פחות מג' טפחים והעמידו סמוך לדופן בסוכה העשויה כמין גאם וטפח הרביעי עשה משלו וגם עוד להלן צה"פ או דופן שלמה למטה מאותו טפח אם כן אם התורה לא היה פסלה גזול הי' הסוכה כשרה ולא הוי מה"ב דהג' טפחים הראשונים פחות משהו הוא גזול דבאמת אין העבירה מסייע כלל דדל מהכא הג' טפחים פחות משהו מה שגזל מכל מקום הסוכה כשרה דמחמת טפח הרביעי אמרינן לבוד והוי ד' טפחים כדין כל טפח דמעמידו פחות מג' אם כן אין העבירה מסייע להמצוה כלל דבלא העבירה הי' ג"כ המצוה אם כן היה הסוכה כשרה. אבל עתה מחמת לכם אם כן הג"ט הגזולים אינו דופן כלל ופסול ולא מתכשר ע"י טפח שוחק הרביעי כיון דיש דבר המפסיק אף שהוא פסול מכל מקום בדבר הממשי ל"ש לבוד אם כן הסוכה פסולה וכן אם עשה ד' דפנות בקנה פחות משלשה שלו ובין הקנים עשה דפנות מגזול אם כן בלא העבירה הי' ג"כ מתכשר הסוכה מחמת לבוד עמג"א סי' תר"ל אבל עתה ל"ש לבוד כיון דהדופן הגזול מפסיק אם כן הסוכה פסולה אבל בלא קרא הי' הסוכה כשרה כי הגזילה אינה מעלה ומוריד בסוכה כי בלא הגזול הי' הסוכה כשרה מטעם לבוד ע"כ הצריכה התורה לכתוב לכם להוציא את הגזול וק"ל. ואם עשה הג' טפחים מעצי אשרה דמשה והעמיד טפח שוחק אפשר לספק כיון דהוי דבר ממשי ל"ש לבוד או אפשר כיון דכתותי מ"ש הוי כאויר ואמרינן לבוד כמש"ל ומצאתי בפרי מגדים שם בשס"ג כתב לענין שבת אף דכתותי מ"ש מכל מקום הוי דבר ממשי ול"א לבוד וא"כ ה"נ ולעיל לענין סכך פסול ולענין ד"ע נראה ג"כ ואינו פוסל כאויר ומכל מקום צ"ע. וע"ש בס' תוס' שבת. והנה בה"ש של שמיני עצרת חייב ג"כ כמבואר בש"ס אילו אתרמי לי' סעודתא בה"ש כו' דה"ל ספיקא דאוריי' וע' מ"ש לעיל דתוס' ל"ש כ"א במצות עינוי יה"כ או במצות שביתה אבל לא לענין סוכה ע"ש ובט"ז סי' תרס"ט. וגם בההיא דאשירה יש לחקור אם סיכך מלמעלה אי דינו כדין אילן או אפשר מחמת דהוי כאויר אינו מזיק. או לענין סוכה שתחת סוכה אם הסכך עליון הוא מעצי אשירה אם נאמר דגם בסכך פסול שייך סוכה שתחת סוכה עט"ז סתרכ"ו ותרכ"ז. גם נ"פ אם היה הסוכה גבוה למעלה מכ' אמות דמבואר בש"ס וש"ע סתרל"ג אם מיעטו למטה בכרים וכסתות לא הוי מיעוט אפילו בטלו דבטלה דעתו אך בתבן ובטלו או עפר ובטלו הוי מיעוט אבל אם מיעטו בתבן או בעפר דע"ז אפילו בלא טעם דכתותי כו' מכל מקום אינו ממעט בסוכה כיון דמצוה עליו לפנותו אף דבטלו בפה ל"מ כיון דמצוה עליו בכל רגע לבערו מן העולם ואפשר דבדבר דמהני ביטול הוי מיעוט כי א"צ לפנותו ומכל מקום מצד הסברא נראה כ"ז דלא ביטל העכו"מ ומצוה עליו לבערו מן העולם אם כן לא הוי ביטול אפילו למ"ד דביטול לימי החג די מכל מקום בכל רגע מצוה רמיא עליו לבערו ע"ש בראשונים ונראה דלא מהני וגם בגבוה עשרה ותלה נוי סוכה של ע"ז ויורדים לתוך יו"ד דמבואר שם דנוי סוכה אין ממעטין דבטלים לגבי הסכך אפ"ל בכה"ג לא בטלה כי מצוה להוריד משם ולא בטיל ומן הצד ממעטים בודאי דאפילו נימא דבטיל לגבי הדפנות ממעטין כמבואר שם. ועיין בש"ע מבואר הרבה דינים בסכך מה שפסול מן התורה ומה שאינו פסול רק מדרבנן ואם אין לו סוכה אחרת בודאי מחויב לישב בסוכה זו שהיא פסולה רק מדרבנן כמבואר בש"ס גבי נסרים אין שעת הדחק ראי' אבל אם יש לו סוכה כשרה ויושב בסוכה כזו אף החיוב דאוריי' אפשר דלא יצא כמבואר שם דאמרו לו לא קיימת מצות סוכה עפמ"ג בפתיחה ובפנים מ"ש בשם הרשב"א ודהתו"ס ברכות. עי"ל קושית התוס' סוכה הנ"ל למה לי לך למעוטי גזולה תפ"ל משום מהב"ע לשיטת קצת הראשונים דסוברים דבסכך פסול ל"ש פסול דשני סככים כיון דלאו סכך הוא אם כן כיון דהתורה פסלה גזול ה"ל סכך פסול ומותר לישב תחת סכך כשר אף דסכך זה למעלה לא הוי שני סככים. אבל בשביל מהב"ע כיון דבלא העבירה יש לו סכך כשר ול"ה מהב"ע כס' התוס' אם כן ה"ל סכך כשר אם כן א"י ביושב למטה תחת סכך אחר כיון דהוי שני סככים וק"ל. שלי"ת נשלמה פרשת אמור אל הכהנים: