מנחת חינוך · סימן שכ״ה, י״ג

ונוהגת כו'. וטומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק. וח"ע וחב"ח חייב כמבואר בר"מ. וע"ש ג"כ לענין ברכה. ולילה הראשונה חייב כ"א מן התורה לאכול כזית פת בסוכה כו' כ"ה ג"כ דעת הר"מ והטור דבכזית לבד יצא ויש שיטות דצריך יותר כביצה שיהיה חיוב סוכה. וגם לענין ירדו גשמים יש שיטות אם בלילה הראשונה חייב אפילו בירדו גשמים ומצטער עיין כ"ז בר"מ ומכל מקום ובר"נ ותוספות ברכות ובטוש"ע. וראיתי בספר א' מובא בשם מח"ב להגאון אזולאי דאף להשיטות דמצטער וירדו גשמים חייב בלילה הראשונה מכל מקום בחולה שאין בו סכנה פטור ע"ש ואם נאמר דלגמרי ילפינן מחג המצות אם כן נראה דהפת שאוכל בלילה הראשונה מחויב להיות משלו וגזולה פסולה כמו מצה ואפשר גם משום מה"ב וגם של מע"ש הכל כמו מצה הדברים ארוכים וכמדומה שהאריכו האחרונים. וגם עיין בטור כתב דבלילה הראשונה אף כזית אסור לאכול חוץ לסוכה הלכך יוצא בכזית ידי מצות סוכה יע"ש ומכל מקום נראה קודם שאכל הכזית בסוכה אסור לאכול הכזית חוץ לסוכה אבל לאחר שאכל הכזית בסוכה אין סברא דלילה הראשונה יהי' חמור משאר י"ט לענין כזית ונראה דדינו כי"ט דוקא אכילת קבע כנלע"ד ואין כאן מקומו להאריך. ועצל"ח לברכות ובשער המלך מביאים דעת קצת ראשוני' דלאו דוקא בלילה ראשונה אסור לאכול כזית רק אפילו ביום או בשבת דסעודת שבת קובעת כמו למעש"ר ע"ש ואין דרכי להאריך במה שהאריכו האחרונים. ולענין סוכה שעשה הסכך מאה"נ או הדפנות לענין מצות לאו להנות ניתנו ע' בארוכה בשער המלך ה' לולב. ואם סככו או שעשו דופן באשירה דמשה בודאי פסולה מטעם כתותי מכתת שיעורי' ומכל מקום נ"ל אף בסכך של אשירה דלשרפה קאי מכל מקום אינו כדין אויר דיפסול בג' טפחים רק כדין סכך פסול דפוסל בד' כי חזינן דאף סכך פסול אף דיצא מתורת לבוד מכל מקום אינו פוסל פחות מד' דצ"ל מקום חשוב כמ"ש לעיל אם כן כאן נמי אף דהוי כאילו נשרף מכל מקום לא אויר הוא ומכל מקום צ"ע דאפשר דדינו כאויר דפוסל בג' וגם אם יש מן הצד סכך אפ"ל דמ"מ לא נחשב לאויר שלא לומר דופן עקומה כיון דמ"מ הוא מסוכך ואפשר דלכל הדברים דינו כאויר וא"א בסכך כזה דופן עקומה וצ"ע. ואפילו אי נימא דאמרינן אף בסכך כזה ד"ע ז"א אלא להסוברים דהדופן נעקם מתורת הסכך אם כן כאן נמי אבל לרש"י ודעימי' הסוברים דהסכך עצמו נעשה דופן וכאן פסול דופן ג"כ מעצי אשירה מחמת טעם הנ"ל וא"כ ל"ש ד"ע עס"י שס"ג גבי לחי ואין כאן מקומו להאריך. עוד נלפע"ד בא"א ליישב ק' התוס' סוכה ל"ל לך למעוטי גזול בסוכה תפ"ל דהוי מהב"ע. דהנה התוס' כתבו פ' לולב הגזול דל"ש מה"ב אלא אם ע"י העבירה נעשית המצוה דהיינו דהעבירה מסייע להמצוה אבל באשירה ועה"נ אטו מחמת העבירה יוצאים בה ע"ש.