מנחת חינוך · סימן שכ״ד, א׳

מצות לולב כו'. הדינים מבוארים בראשונים ובאחרונים ואין דרכי להאריך בח"ז רק להגיה קצת בדברי הרהמ"ח והנה במצוה זו נכלל גם כן במקדש הי' המצוה מן התורה כל שבעה ימים כמבואר בסוכה ונפ"ל דכתיב ושמחתם לפני כו' שבעת ימים ונלע"ד פשוט דהמצוה היא דוקא בעזרה דהיא מחנה שכינה שייך שפיר לפני ה' אלקיכם אבל הר הבית לאו בכלל זה ולענין ראיית פנים בי"ט דכתיב את פני ה' אלקיך מבואר בר"מ פ"א מה' חגיגה דמצוה להתראות פנים בעזרה ועתי"ט פ"א דחגיגה משנה א' ד"ה ומי כו' שמביא דראיית פנים אי בעזרה אי בהר הבית הוא אבעיא בירושלמי ואפשטא דהוא בעזרה ע"ש אם כן ה"נ דוקא בעזרה וער"מ פי"א מהמע"ש ונ"ר ה"ו גבי וידוי מעשר כתב ומצותו במקדש שנאמר ואמרת לפני ה' אלקיך ואם התוודה בכ"מ יצא ולפני זה כתב שבין בפני הבית ובין שלא בפני הבית חייב להתוודות והראב"ד שם בהשגות כתב דזה שבוש שהווידוי אינו אלא לפני ה' ואין לפני ה' אלא בבית עכ"ל והכסף משנה כתב דלפני ה' אינו מוכרח דבכ"מ הוי לפני ה' אי ליכא מקדש או בדיעבד ע"ש. והנה לפי דברי הכסף משנה איך דרשו כאן בת"כ מן הפסוק ושמחתם לפני ה' אלקיכם שאין מצותו זיי"ן אלא במקדש ועתה הוא מתקנת ריב"ז למה לא נאמר ג"כ דעיקר מצוה היא במקדש אבל אם אין מקדש או אף בזמן המקדש שלא יכול לבא הוי כ"מ לפני ה' כמו ווידוי מעשר דהוי רק עיקר מצוה במקדש אבל בכ"מ היא המצו' אם כן ה"נ וצע"ק. אבל זה נ"ל פשוט כיון דהמצוה אינה אלא במקדש בודאי דוקא בעזרת ישראל דהוי מחנה שכינה אבל הר הבית הוי בכלל גבולין וא"ח מן התורה כנלע"ד פשוט. והנה הרהמ"ח כתב דאם לא נטל ביום ראשון של חג לולב אם לא חל בשבת וכן בכל שבעה במקדש ביטל עשה זו ובמקדש היה ניטל ביום ראשון אפילו בשבת עכ"ל נראה מדברי הרהמ"ח דבזמן המקדש הי' לולב דוחה שבת דוקא אבל לא בגבולין. ובאמת מבואר בש"ס פ' לולב וערבה ובר"מ פ"ז מה' לולב דבזמן המקדש היה נוטל לולב אפילו בגבולין כל מקום דהיו יודעין בקביעות החודש רק אחר חורבן לא דחי שבת ביום ראשון אפילו במקום דידעינן בקביעי דירחא אבל כשבהמ"ק היה קיים הי' נוטל ג"כ בגבולין במקום שהיו בקיאין בקביעות ביום ראשון בשבת ע"ש בש"ס ור"מ. והנה מבואר שם בגמרא ובר"מ דאם שאר ימות החג חל א' להיות בשבת אינו דוחה שבת אף במקדש משום גזירה דרבה ע"ש. והנה אף לפי מה שכתבו האחרונים דלא גזרו גבי שופר מחמת שמא יתקן כלי שיר כיון דבי"ט נמי שייך הך גזירה וא"א למגזר לבטל מצוה דאורייתא לגמרי ע"כ לא גזרו אף בשבת משום הך גזירה כיון דגזירה זו שייך תמיד וחז"ל לא היו יכולים לגזור תמיד אם כן לא היו יכולים לגזור אף בפ"א כגון בשבת דלא ליהוי מילי דרבנן כחו"א עיין בדבריהם וא"כ הכא דגזרו דלא לידחי שבת מכל מקום לא עקרו לגמרי המצוה דשבעה ימים א"א בלא שבת דבאמת יוכל להתקיים המצוה דשבעת ימים כגון בחל יום ראשון להיות בשבת דל"ג. אך לכאורה קשה מאי מקשה הש"ס שם על הך גזירה דרבה א"ה ביום ראשון נמי קשה היאך יכולים לגזור בראשון נמי אם כן בשום פעם לא יתקיים מצוה שבעת ימים במקדש אם כן עקרינן ד"ת לגמרי וזה א"א כמ"ש. וצ"ל דזה בעצמו קושית הש"ס דמשום הך גזירה דשייכי בראשון ג"כ נגזור אך כדי שלא לעקור ד"ת לא יוכלו לגזור וא"כ כיון דהך גזירה לא יוכלו לגזור תמיד אע"ג דשייך תמיד והיאך אם כן גזרו בשאר ימות החג הא הוי מילי דרבנן כחו"א דכאן גזרו וכאן ל"ג ומתרץ ראשון דאית ליה עיקר מן התורה אם כן שפיר שייך טעם לדבר זה מה דל"ג בראשון ובשאר ימים שפיר גזרי אם כן לא הוי מילי דרבנן כחו"א. אבל הא בודאי ל"ק לי' דנגזור בראשון ג"כ דזה א"א דלא יוכל להתקיים מצות התורה בשום פעם אע"כ קושית הש"ס כיון דשייך הך גזירה בראשון ולא יכלו לגזור אם כן לא יגזרו בשום פעם ומתרץ דיש חילוק. וכה"ג כתבנו לעיל וז"פ.