מנחת חינוך · סימן ל״ב, צ״ד

והלאו הזה נוהג בכל אישי ישראל הן נשים ועבדים כמו כל הלאוין שבתורה וגם צריך לבזבז כל ממונו אף אם נאמר דלאו שאב"מ א"צ לבזבז כ"מ דהוי כדין עשה בשוא"ת עיין לעיל מכל מקום כאן הוי מעשה אפילו בקול ויתבאר אי"ה במצוה דחסימה. ולענין תשובה ה"ל ככל הלאוין אך אפשר כיון דהוי לאו שניתן לאזהרת מב"ד חמור יותר מלאו דעלמא ויבואר אי"ה בה' תשובה לקמן בפ' נשא. ולענין אם נעשה רשע לחלל שבתות הבאנו לעיל וחרש שוטה וקטן פטורים מכל המצות אך אסור להכשילם בידים כגון להטעותם עמ"ל המ"א גם כאן הדין כן. והנה הרהמ"ח מביא בשם הרמב"ן דעל מלאכת בהמתו עובר בלאו כמו על מלאכת בנו הקטן ועבדו הכנעני וכו' והנה לא ראיתי בשום מקום דעל מלאכת עבדו יהי' מוזהר בלאו הזה ומהגמרא דיבמות וכריתות נראה דהיא רק עשה דלמען ינוח וכו' וינפש וכו' וגם לא שייך מחמר כמו בבהמה דאזלה מחמתו אבל אדם עבד וכדומה ל"ש לומר דאזלי מחמתי' אם כן אין האדם שותף במלאכה כלל והוא רק בעשה כמו ש"ב. וגם מ"ש הרהמ"ח בשם הרמב"ן דג"כ מצווה על בנו הקטן אם עושה מלאכה צ"ע דודאי ד"מ אם מטעינו בשבת עובר על לא תאכילום דאסור להאכיל בידים לחרש שוטה וקטן בין בנו בין שאין בנו כמבואר ביבמו' אבל שיהא מוזהר על בנו אם עושה מלאכה בעצמו זה לא ראיתי בש"ס דילן וע' שבת קכ"א ויבמות קי"ד קטן שבא לכבות וכו' בעושה ע"ד אביו וע"ש ברש"י יבמות נראה דהוא רק מטעם דאסור להאכיל בידים אבל לא שאביו יהי' מוזהר עליו עש"ה כי איני מעיין היטב כעת ועמ"מ פ"כ ה"ז כ' להדיא שאין אנו מצווים על שביתת אלו כמו בהמה אך אפשר שם מיירי שאינם בניו ע"ש אך מכל מקום זה צ"ע ול"מ בשום מקום דיהי' מצווה על שביתת אלו בניו הקטנים וער"מ פכ"ד וטואו"ח סי' שמ"ג שהקשו עליו מאי ראי' משום שבות אפילו מלאכה דאורייתא ג"כ אין ב"ד מצווים להפרישו והכסף משנה תירץ דקאי על הסיפא דאין ממחין ביד אביו זה דוקא בשבות אבל באיסור תורה ממחין ביד אביו ע"ש ובב"י כתב דזה הוא כמ"ש הר"מ סוף מ"א דמצוה על אביו להפרישו שנא' חנוך וכו' ובאמת אם נאמר כהרמב"ן אם כן בכאן מוזהר עליו בלאו או בעשה ובשאר איסורין הוא רק משום מצות חנוך וכו' ועשו"ע סי' שמ"ג ויש להאריך ואי"ה אשנה פ"ז ועיין מגן אברהם שם שכ' ע"ד הרמ"א דבאיסור תורה מצוה על אביו דוקא אביו אבל אמו א"צ להפרישו ומביא גם בשם התוס' דא"צ לחנך בתו אבל לפ"ד הרמב"ן דגבי שבת מוזהר אביו בלאו הזה אם כן אפשר אמו ג"כ דנשים ג"כ מוזהרים על לאו הזה וגם אין חילוק בין בן או בת דבהדיא כתיב ובתך. וגם אני מסופק דאפשר ע"כ שיש לו בן משפחה כנענית כיון דלא נחשב בנו עיין מצוה א' ובמצוה שאח"ז אם כן אין הע"כ מוזהר בלאו הזה על בנו ובתו דלא נחשבו בניו כלל. ועוד יש לחקור כמה ס' בח"ע וחב"ח ואיני לומד כעת בעיון. ואפ"ל אפילו אם נאמר כדעת הרהמ"ח דמוזהר על מלאכת בנו ובתו והיינו בלאו הזה צ"ע בדבר כיון דדרשינן הלאו הזה בשותפות אדם ובהמה אם כן גם גבי בנו ובתו דוקא בשותפות שלו היינו במחמר ובאמת ל"ש מחמר גבי אדם וכמ"ש ואפשר אם הוא קטן ביותר אזל מחמתי' אם כן ניחא מ"ש לעיל מקטן שבא לכבות דשם אינו עושה עם הקטן אך הקטן לחודי' אינו מוזהר כלל כי מחמת מ"ע שם אינו מוזכר בנו ובתו ובלאו הזה דוקא בשותפות מיירי והכל צ"ע ואי"ה יבואר.