מנחת חינוך · סימן ל״ב, צ״ג

וכדמות ראי' דאין מחמר נוהג בבהמת חבירו דבפסחים בתחלה מקשה הש"ס אהא דתוחב לו בצמרו והא קעביד עבודה בקדשים ומשני כהלל דהי' מקדישו בעזרה ואח"כ מקשה הש"ס והלא מחמר וכו' ולכאורה ה"ל להגמרא תיכף להקשות דהוא מחמר דהוא חמור ואיכא מ"ד בפ"ב דשבת דעל מחמר חייב סקילה ובשוגג חטאת עיין בע"ז מה שכתב הר"ן ועיין ג"כ בכ"מ דהסוגיא אזלא אליבא דמ"ד דחייב סקילה ע"ש אם כן הי' להש"ס להקשות מתחלה קושיא דמחמר אבל אם נאמר דבבהמה שאינו שלו א"ח משום מחמר ניחא דבס"ד דהי' הבהמה הקדש ל"ק כלל דיהא חייב משום מחמר הא הבהמה אינו שלו דהוא הקדש אם כן אינו מחייב משום מחמר אך לפי המסקנא דלא הי' מקדישו אם כן הוי הבהמה שלו ומקשה שפיר דיהא חייב משום מחמר. אך בזה ג"כ צ"ע אפשר דזה תלוי אם קדשים קלים ממון בעלים הוא או מ"ג ע' פ' חלק ועמש"ל בחיבורי קצת מענינים אלו והדברים עתיקין. והנה הלאו הזה דמחמר אם בחרישה וטחינה והבהמ' שלו עובר בעשה ולא תעשה העשה דש"ב ולאו דמחמר ואם הבהמה אינו שלו א"ע על ש"ב רק הלאו כפי סברת הראשונים שהבאנו לעיל דבכ"ע עובר על הלאו הזה אף בבהמה שאינה שלו ובהוצאה לפי דעת הפ"י א"ע ג"כ משום העשה דש"ב רק הלאו כאשר כתבנו לעיל. והנה בכל מלאכת שבת יש בה עשה דשבתון כמבואר בש"ס כ"פ וגם אצל יו"ט. אך לעיל בחיבורי במצוה הקודמת הבאתי בשם הרשב"א ביבמות ד"ו דדוקא גבי הל"ט מלאכות דיש חיוב סקילה וחטאת עובר ג"כ משום עשה אבל בלאו דמחמר כיון דאינו חייב מיתה ליכא עשה דשבתון ע"ל מצות תחומין ונ"מ ג"כ לב"נ עמ"ש ואין לכפול הדברים.