מנחת חינוך · סימן ל״ב, צ״א

והנה לשיטת הריטב"א שהבאתי לעיל מצות מילה לתרץ קו' התוס' ל"ל במילה הדרש דאותו ולא אותה שאין האשה חייבת במילת בנה הא ה"ל מ"ע שהז"ג ע"ש בקידושין שתי' הריטב"א דכלל זה דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג אינו אלא במצוה שבגופו כמו ציצית ותפילין וסוכה וכדומה אבל למול הבן שאינה מצוה שבגוף רק על ד"א האשה ג"כ חייבת ע"כ צריך קרא דאותו אם כן כאן נמי דהמ"ע של ש"ב ועבדו ה"ל כמו שם שחל מ"ע למול הבן אם כן בלא מיעוט נשים חייבות וכאן אין לנו מיעוט על נשים אבל להתוס' שם וכן שאר ראשונים שתי' תי' אחרים צ"ע כאן למה יהיו נשים חייבות וצ"ע. וע"ש בע"ז רש"י ד"ה גזירה משום שאלה וכו' והעכו"ם יעשה מלאכה בשבת וקעבר בלאו דל"ת מלאכה אתה ובהמתך נראה מדבריו דעל ש"ב עוברין על לאו זה ובאמת שם פ"ב דשבת נראה דוקא מחמר עובר בלאו זה אבל בלא מחמר אינו רק עשה וכ"ה כאן בר"מ דהוא מן הפסוק למען ינוח וכ"כ התוס' פ' במה בהמה ד"ה ב"ב יוצאה וע"ש בספ"י על תוס' שם שכ' הא דמוזהר על ש"ב דוקא מלאכות גמורות כגון חרישה וטחינה וכדומה אבל הוצאה מרשות לרשות בבהמה אין הבעלים מוזהרים ע"ז מן התורה דהוצאה מלאכה גרוע' ואף בדידי' צריך קרא לזה אם כן ל"ה מלאכה לגבי' והוי נייחא אצל בהמה וכל הפרק ב"ב יוצאה הוא רק דרבנן דחכמים אסרו גם הוצאה עיין שם ובשו"ע או"ח סימן רמ"ו ובמג"א מה שהביא בשם הירושלמי ומותר להניח לשור לאכול במחובר אף שתולש מכל מקום למען ינוח תן לו נייחא ורש"י בחומש מביא זה. ואם חוץ לתחום דאורייתא אם הבעלים מוזהרים עמש"ל בלאו דתחומין בעזה"י וצ"ע אם הוא איסור תורה להניח הבהמה לעשות מלאכה פחות משיעור כגון טחינה פחות מגרוגרת וכדומה אי נימא כמו דבאדם אסור מן התורה מחמת חזי לאצטרופי ה"נ בבהמה או אפשר כיון דבאדם פטור אין איסור כלל בבהמה עיין שבת פ"ב ונראה מצד הסברא דגם ח"ש אסור בבהמה וחילוק יש בין דבר שהאדם פטור דאין זה מלאכה ובין שהוא ח"ש והחילוק ק"ל. ועל עשה זו גם כן א"צ לבזבז יותר מחומש ממונו כיון שהוא אינו עושה מעשה ע"ל מצוה הקודמת וגם לענין תשובה דינו כעובר על עשה דכל התורה וגם נראה דל"ה רשע לכה"ת כיון דאינו רק בעשה ואף לענין לאו שיש בו מלקות כתבנו לעיל שדעת האחרונים דאינו רשע לכה"ת מכ"ש בעשה דאין בו עונש כלל ל"ה רשע ועפמ"ג בפתיחה שם. ואם עבד יש לו בהמה כגון ע"מ שאין לרבו רשות ע' ה' עבדים ובמש"ל וגם אם יש לו עבד ע' פ' אלמנה לכה"ג אם מצווה על שביתתם פשוט דדינו כאשה אם מוזהרת הוא ג"כ מוזהר ואם ה"ל זמ"ג גם הוא אינו מוזהר ולעיל נסתפקנו אם האשה מוזהרת כנ"ל. ואם שני ישראלים שותפים בבהמה שניהם עוברים אם בהמתם עושה מלאכה וכן אם ישראל יש לו שותפות עם עכו"ם עובר הישראל עבשו"ע או"ח סי' רמ"ו כיצד יעשה הישראל. ולדידי' צ"ע בד"ז ע' בסוגיא דחולין קל"ה גבי דגנך וכסותך ושדך ממעט אפילו שותפות ישראל אי לאו דאיכא ריבוי אך שותפות עכו"ם פטור וכן בלולב שותפות ישראל ג"כ א"י ועיין בסוכה אם כן כאן דכתיב בהמתך דהיינו שלך מנין לרבות שותפות ועמש"ל בב"י גבי חמץ כתבנו בזה וצ"ע ועשו"ע או"ח כמה תקנות לזה וג"כ הרבה דברים צ"ע ולהאריך בדברים צריך חיבור מיוחד.