מנחת חינוך · סימן ל״ב, צ׳

והנה הרהמ"ח מביא בזה לאו דמחמר שיטת הר"מ דמחמר אין בו אלא עשה היינו למען ינוח וכו' והנה אף לפי פי' הרמב"ן והרהמ"ח בר"מ מכל מקום ל"ד מחמר דהיינו דהבהמה עושה מלאכה והוא מנהיגה אפילו בקול אלא איסור זה דש"ב הוא תמיד אפילו הבהמה ביד עכו"ם והעכו"ם עושה בה מלאכה בלא הבעלים עובר הישראל על עשה זו דש"ב כמבואר להדיא בר"מ ה' שבת פ"ק אך אפילו אם מחמר אחר בהמתו בשעה שהבהמה עושה מלאכה ואזל' מחמתו אין בזה איסור נוסף רק העשה דש"ב ולדעת הרמב"ן אם אינו מנהיגה אינו אלא בעשה דש"ב ואם מנהיגה אפילו בקול עובר בלאו זה דמחמר אך אין לוקין על לאו זה ופשוט לד' הרמב"ן במנהיג בהמתו עובר על עשה ולא תעשה היינו עשה דלמען ינוח ול"ת דמחמר אתה ובהמתך וע' שבת פ' מי שהחשיך ובמה בהמה וע"ז בסוגיא דנסיוני ודעת המ"מ בר"מ דהר"מ מודה דש"ב הוא איסור עשה ובמחמר הוא לאו ע"ש. ולכאורה צ"ע אמאי לא חשיב הר"מ בפתיחתו לה"ש עשה זו דלמען ינוח דבשלמא הלאו דמחמר יישב שם הרב המגיד דהוא בכלל הלאו דל"ת מלאכה אך עשה זו צ"ע על הר"מ והרהמ"ח דלא חשבי' במנין המצות וצע"ק. שו"ר בפרי מגדים בפתיחה כוללת לה"ש עמד בזה. וכן בעשה זו דש"ב ה"ה דמצווה הרב על שביתת עבדו ושפחתו הכנענים אף על פי שחייבים בעצמם כי הם כישראלים לכל המצות שהנשים חייבות מכל מקום גם הרב מצווה וכן גר תושב הרב מצווה עלי' אם עושה לצורך רבו עיין שם בר"מ הי"ד ובמ"מ באריכות ובטוא"ח סי' ש"ד וסי' רמ"ו לענין ש"ב. ולכאורה כיון דש"ב ועבדו בלא מחמר דהוא רק עשה אם כן ה"ל עשה שהזמן גמרא אם כן נשים פטורות ומותרות להיות בהמתה עושה מלאכה ואף אם נאמר דעשה דשוי"ט נשים מצוות היינו משום דאיכא ל"ת גם כן ועמש"ל מ' רצ"ז והבאתי דה"ת קידושין דדעתם דאף ביום טוב דאיכא לאו מכל מקום נשים אינם מצוות על העשה כיון שהזמן גמרא ע"ש אבל ש"ב דליכא אלא עשה אם כן מן התורה יהי' נזהרים וגבי קדה"י אי לאו היקישא דזכור ושמור היו נשים פטורות עי' ברכות פרק מ"ש אם כן כאן יהיו נשים פטורות ומותרים בהמתם לעשות מלאכה בשבת ובאמת לא ראיתי זה בשום פוסק ראשון ואחרון שיכתבו זה דאשה אינה מצווה על עשה זו. ולכאורה אפ"ל הא דמבואר בע"ז דט"ו דאסור למכור בהמה גסה לעכו"ם משום שאלה ושכורה דיהי' עובר על ש"ב וגם משום נסיוני דזמנין זבני לי' במעלי שבתא סמוך לחשיכה ואמר תא נסי' ושמע לקלי' ואזלת מחמתי' וה"ל מחמר והתוס' הקשו ל"ל טעמא דמחמר תפ"ל משום ש"ב. וכן הק' הרשב"א והר"ן ע"ש אך לפמ"ש דנשים א"מ ע"ז אם כן חכמינו זכרונם לברכה גזרו שלא ימכור בהמה לעכו"ם אפילו נשים ובהם ל"ש גזירה משום שאלה ושכירות דא"מ על ש"ב ע"כ גזרו עוד משום נסיוני דהיינו מחמר ומחמר הוא לאו וגם הנשים מוזהרות ע"ל בלאו דנותר שהארכנו בזה אם נשים מוזהרות על לאו שאין בו מלקות ואין בו מעשה ומשום הכי כאן קצת יש מעשה ואין כאן מקומו על כל פנים בעשה אינם מוזהרים ע"כ אמרינן הטעם דנסיוני ועוברים על מחמר ונשים ג"כ בכלל אך באמת לא מצינו זה בשום פוסק שיאמר כן. שו"ר שהוא גמרא מפורשת בשבת נ"ד וביצה כ"ג פרתו של ראב"ע הי' יוצאת ברצועה וכו' ובגמרא למימרא דחדא פרה הו"ל והא כו' אלא של שכנתו היתה ולא מיחה בה נקראת על שמו אם כן מפורש שהפר' היתה של אשה וחכמים פליגי מבואר להדיא דגם הנשים מצוות על ש"ב. וכן ראיתי בירו' ואינו ת"י כעת יעו"ש כי הפרה היתה של אשה ואמר דחכמים גזרו אף אשה והדרא קו' הגמ' דברכות לדוכתא א"ה כל מ"ע שהז"ג ניחייבי רבנן ע"ש וצריך טעם למה באמת יהיו נשים חייבות במצות עשה זו.