מנחת חינוך · סימן ל״ב, פ״ט

ובזה ל"ק מה ששמעתי מקשין הא דמבואר בספ"א דכתובות דמע"מ נ"מ אי נגח תורא דידי' דהיינו תם לתורא דידן דפלגא משלם ואידך פלגא אמר אייתי ראיה ע"ש ולכאורה למה משלם פלגא הא תם הוי קנסא וע"כ מיירי בעדים וא"כ הו"ל עשאאי"ל דאם יזימום לא ישלמו כלל כי העדים יאמרו שמא הוא עכו"ם ובאמת משכחת לה שהב"ד ראו דאצל ב"ד א"צ עדות. ועוד תירצתי בזה ע"ד פלפול עפ"י מ"ש המ"ל בפ"ג מה' שאלה דהא דבאינו יודע אם פרעתיך בטענו שניהם ס' פטור היינו במקום שהמלוה הו"ל למידע וע' תומים סי' ע"ה דהלוה חייב בא"י א"פ גם היכי דלא הו"ל למידע והביא כן בשם הרמב"ן והנמוק"י ונראה מדבריהם דגם בטענו שניהם שמא ותרווייהו לא הו"ל למידע כיון דעכ"פ שמא של התובע אינו גרוע הואיל ולא הו"ל למידע חייב ולפי זה לפמ"ש הר"ן ס"פ אלו נערות לענין קנס דאונס ומפתה דהחיוב הוא תיכף ורק דהעמדה בדין מברר החיוב יעש"ה וא"כ שוב שפיר י"ל דמיירי דהוא עצמו מודה ואפ"ה לא מיפטר מטעם מודה בקנס דכיון דהחיוב ודאי משעת ההיזק ורוצה לפטור עצמו משום מודה בקנס ואם הוא עכו"ם דחייב נ"ש ול"ה קנס או אפשר דבעכו"ם ל"א מודה בקנס פטור וע' או"ח פ' וישלח ויתבאר בח"ז ברצות ד' וא"כ הוא חייב ממילא דהוה א"י א"פ וחייב על כל פנים ח"נ כיון דזה הי' חיוב ברור בשעת ההיזק והפטור דמודה בקנס ס' ושמא של הניזק אינו גרוע כיון דלא הו"ל למידע ולזה שפיר משלם ח"נ דא"י א"פ חייב כן י"ל ע"ד הפלפול קצת ואין כאן מקומו. ואם היא רוב עכו"ם דמבואר דהוי כעכו"ם לכ"ד אם עבר עבירה של ב"נ דחייב מיתה מכל מקום נר' דאינו נהרג כיון דמיעוט ישראל ובפ"נ אין הולכין אחה"ר ומחללין שבת בשבילו דלמא הוא מהמועט וחייבים להצילו אם כן איך יכולים להרוג אותו דלמא ישראל הוא וא"ח ולענין פ"נ א"ה אחה"ר ע"ש ובאה"ע סי' ד'. ואם הוא רוב עכו"ם ועשה עבירה שישראל ג"כ חייב עליה כגון ע"ז אפשר דהוא בסקילה דהמיעוט ישראל ואף דרוב עכו"ם מכל מקום ממיתה למיתה ל"א ב"ר כמ"ש תוס' חולין וסנהדרין או אפשר כיון דכבר הוחזק לענין א' אזלינן אחה"ר והדברים עתיקין וידועים. וגם ברוב ישראל והעידו עליו עדים שעבר עבירה שיש בה מיתה אם הוזמו העדים נראה דנהרגין דאזלינן בתר רובא ובפרט שהוחזק הרוב לענינים אחרים וגם אם חייבו אותם ממון צריכין העדים לשלם ואין אומרים א"ה במאחה"ר ויוכלו העדים לומר דלמא עכו"ם הוא והוא מהמיעוט ז"א שהרוב הוחזק לענין א' אזלינן גם בממון אחה"ר כמבואר באחרונים בענינים אלו. ואם רוב עכו"ם ועבר עבירה של ישראל נראה דאין עונשין אותו אף על פי דל"ש ס"נ להקל בעכו"ם ועל צד הישראל הוא חייב מכל מקום רובא דאורייתא לדידן ואזלינן ב"ר ובפרט כיון דמאכילין אותו נבלות ודאי אין עונשים ופשוט. וכן במע"מ אם הוא שוגג בעבירה שחייבים עליה חטאת או אשם נ"פ דפטור דלמא הוא עכו"ם ואין מקבלין ממנו חטאת ואשמות עיין ר"מ פ"ג מה' מעה"ק. ובס' ישראל אם אנסו אותו לעבור על א' מהמצות שישראל צריך למסור נפשו וב"נ אינו מצווה ע"ז עיין ר"מ ה' מלכים פ"ט חייב למסור עצמו כי הוא ספק מצוה ול"ש ס"נ להקל כמ"ש כי ע"צ שהוא ב"נ ל"ש זה ומצד ישראל חייב ובפרט דיש סוברים דגבי למסור נפשו ל"ש ס' נפשות להקל עש"ך יו"ד סי' קנ"ו והבאתיו ל' מצות קד"ה יע"ש וכ"ז מיירי שלא טבל ולא הטבילוהו ב"ד אבל אם טבל הרי הוא כישראל לכ"ד וכ"ה באה"ע וז"פ. ונראה ג"כ אפילו ברוב עכו"ם ועשה עבירה שעכו"ם וישראלים חייבים מכל מקום אינו נהרג בדיין א' וע"א ובלא התראה כדין ב"נ כיון דישראל אינו נהרג כך ופטור אם כן בפ"נ חוששין למיעוט ואין הולכין אחה"ר ואינו נהרג. ונראה ג"כ דאף דהוחזק הרוב מקודם לענינים אחרים כמו כאן מכל מקום לא אזלינן בפ"נ אחה"ר לא כמו ממון שכ' האחרונים או לענין ממיתה למיתה כי כאן ילפינן מוחי בהם משמע שלא יהי' בשום ענין צד נפש מישראל וכן הוא בגמרא הדינים וז"פ. ולענין לצאת להוציא חבירו במצות כמו שופר וקידוש וכדומה ודאי מספק אינו מוציא כמו טומטום גם את מינו א"מ וברוב ישראל כיון דאזלינן ב"ר הוי כישראל ודאי ומוציא חבירו ואם רוב עכו"ם א"מ בודאי כי רובא דאורייתא וז"פ. והנה במש"ל דאם רוב ישראל ובאו עדים לחייבו מיתה נהרג דהוי יכול להזימה דאם יוזמו נהרגין כיון דהוי רוב ישראל עיין ר"מ פט"ו מהא"ב הכ"ה דאפילו ברוב ישראל אם הרגו אותו בידים אין נהרגין עליו ע"ש ובמ"מ ושם במ"מ הכ"ז אם כן פשיטא דעדים זוממים שלו אין נהרגין אם כן א"א לעדים לחייבו דה"ל עשאאי"ל כמו בספק שכתבנו לעיל רק בעבר לפני ב"ד וצריך אריכות גדול להאריך בטעמו של הר"מ ולפלפל בש"ס דיומא וכתובות ואין כאן מקומו.