מנחת חינוך · סימן ל״ב, פ״ח

ולכאורה לפי המבואר גבי אסופי דאם רוב ישראל הרי הוא כישראל ומחצה על מחצה ג"כ מטילין עליה ח"י מספק וא"כ ודאי צריך לשבות בשבת וחייב בכל המצות. ולכאורה אם הוא ספק דמחויב לשבות מכח ספק ובאמת פסקינן דעכו"ם ששבת חייב מיתה וא"כ איך ישבות מספק הא ס' לחומרא להיפך דלמא עכו"ם ואסור לשבות וכן אפילו ברוב ישראל מכל מקום לענין דיני ב"נ דעת האחרונים והבאתי לעיל דלא אזלינן בתר רובא אם כן היאך ישבות דלמא הוא עכו"ם וכיוצא בזה מקשין להסוברים דהאבות לא יצאו מכלל ב"נ להקל איך שמרו את השבת דהא עכו"ם ששבת חייב מיתה. ובאמת הי' אפשר לומר לפמ"ש הר"מ בה' מלכים דשיעורין לא נאמרו לב"נ וא"כ לא מיבעיא להסוברים דבאיסורי שבת ל"א ח"ש אסור מן התורה אם כן משכחת לה שעושה מלאכה הצריכה שיעור ח"ש. וא"כ אם האסופי פ"נ הרי לא שבת דבב"נ לא ניתנו שיעורין. ואם הוא ישראל הרי לא עשה איסור מלאכה כלל כיון דבמלאכת שבת לא נאסר ח"ש. ואפשר אפילו מדרבנן ג"כ אינו אסור. ואמנם אפילו להסוברים דגם באיסורי שבת ח"ש אסור מה"ת. מכל מקום נראה דבכה"ג היכי שעושה לשם מצוה ח"ש אינו אסור כלל דעיקר הטעם משום חזי לאצטרופי ויעשה שיעור שלם וכאן בודאי לא יעשה יותר כיון דכל עצמו אינו עושה רק כדי לצאת ידי המצוה כן הי' נראה לומר לכאורה. אך נראה דלדעת הר"מ פ"י מה' מלכים דעכו"ם ששבת אינו חייב והעיקר הטעם דאסור לחדש ד"ת לעצמו ע"ש ובלח"מ. אם כן כיון דמחויב מטעם ספק ישראל אין זה מחדש ד"ת לעצמו. אבל לפי הנראה בש"ס דיש עליו לאו דלא ישבותו אם כן ה"ל הספיקות סתרי אהדדי דמחמיר מצ"א הוי קולא מצד הב' ויש לפלפל בזה ואין כאן מקומו. והנה פשוט דאסופי שהוא מע"מ וה"ז ספק ישראל ס' ב"נ אם עשה עבירה שב"נ חייב עליה מיתה כגון שאכל אמ"ה או גזל עיין ר"מ פ"ט מה' מלכים ודאי אינו נהרג דהוא ס' ישראל וס' נפשות להקל אך אם עשה עבירה שישראל חייב עליו מב"ד כגון שחילל שבת וכדומה ואין ב"נ חייב על עבירה זו נראה דהורגי' אותו כיון דע"ז הצד שהוא ישראל חייב מב"ד אך דלמא הוא ב"נ וא"ח. נראה דל"ש ס' נפשות להקל דוקא גבי ישראל דנפש ישראל יקר ענשינן כיון דמצד ישראל חייב וכן בכל העבירות שחייבים עליהם עונש מצד ישראל הן מיתה והן מלקות אף דב"נ אינו מצווה ע"ז מכל מקום עונשין אותו ול"ש ס' להקל. ובעבירות שב"נ מצווה ואין ישראל מצווה כגון מפרכסת להר"מ שם ודאי אסור לאכול דלמא הוא ב"נ מכל מקום אינו נהרג דלמא ישראל הוא ועל צד ישראל א"ח וס' נפשות להקל וכן אם עבר עבירה שישראל וב"נ חייבים מב"ד כגון ע"ז אך הישראל חייב סקילה וב"נ נידון רק בסייף שקל מסקילה נראה דחייב סקילה כיון דמצד ישראל חייב ל"ש ספק נפשות לקולא דלמא הוא ב"נ וא"ח אלא הקל ועיין עוד בר"מ שם הכלל דנותנים עליו חומרי ישראל וחומרי ב"נ ככל ספק אך אם עשה עבירה שחייב עליה בישראל ולא בב"נ חייב כי ל"ש בב"נ להקל אבל עבר עבירה מה שחייב בב"נ ולא בישראל א"ח דס"נ להקל דלמא הוא ישראל ע"ש בר"מ ותלמד לכאן וער"מ שם דב"נ שבא על הבהמה אין הורגין את הבהמה שלא נצטוו על הריגת בהמה אלא בישראל בלבד ועיין כסף משנה דהוא אבעיא בסנהדרין אם הבהמה נהרגת והאבעיא שם אי תקלה וקלון בעינן וב"נ ל"ש קלון אי תקלה לחוד ושייך גם כן בב"נ. לכאורה בס' ישראל אפשר ג"כ אין הבהמה נהרגת אף שהוא ס"ס לחומרא דלמא הוא ישראל ואף אם הוא עכו"ם דלמא תקלה לחוד סגי מכל מקום אפשר דאבעיא דלא נפשטה אין מצטרף לס"ס ודיברו בזה האחרוני' וגם אפשר דודאי נהרגת כיון דהוא ס' שייך קלון אף שהוא ס' מכל מקום שייך קלון כי הקפידה תורה אף על ס' ישראל וצל"ע בגמרא והנני כותב רק למזכרת. ודע מ"ש דספק ישראל אם עשה עבירה שבישראל נהרג או נלקה עונשים אותו גם כן בס' דל"ש ס"נ להקל זה דוקא שעשה העבירה בפני הב"ד כמבואר בסנהדרין ובר"מ טרפה שהרג בפני ב"ד או רבע ח"מ עפ"ב מה' רוצח אבל עפ"י עדים שראו שעבר עבירה אין עונשים אותו כי בישראל בעינן עדות שאי"ל וכאן אי אי"ל דאם יזימום לא נוכל לענוש אותם דיאמרו שמא הוא ב"נ ורצו להרוג ב"נ ואינם חייבים אם כן כיון דאין יכולים לקיים בהם דין הזמה אינו עדות דלמא ישראל הוא ובעינן עשאי"ל כמו בטרפה שהרג ע"ש ג"כ הטעם בזה וא"ח אלא בפני ב"ד ה"נ בס' ישראל שעבר עבירה שבישראל חייבים א"ח אלא בפני ב"ד כנל"פ וז"ב ער"מ.