מנחת חינוך · סימן ל״ב, ע״ז

עוד כתב הר"מ א"ח עד שיכתוב בדבר הרושם ועומד כגון דיו וכו' ע"ד שמתקיים וכו' כגון קלף ונייר וכו' א"ח עד שיכתוב בדבר העומד ע"ד העומד וכו' והנה בדבר שכותב דצריך שיהא עומד מבואר במשנה כתב במי פירות וכו' ובדבר שאינו מתקיים פטור אך על הדבר שכותב אם צריך להיות מתקיים אינו מבואר במשנה אך הרב המגיד כתב שמבואר בתוס' וגם כתב שמבואר במשנה שבכל מלאכת שבת בעינן דבר המתקיים ע"כ. והנה גבי סת"מ בלאו הכי אינו כשר רק על גויל או קלף או דוכסוסטוס והם דברים המתקיים וגבי גט מבואר במשנה די"ט דהכתיבה צ"ל בדבר המתקיים ולא במשקין וכו' והדבר שכותב עליו אינו מבואר וער"מ פ"ד מה' גירושין והרב המגיד נראה דסובר דא"צ להיות מתקיים דבר הכותב עליו וי"ח עבמ"מ וע' אה"ע סי' קכ"ד סעיף ב' בהגהות רמ"א שם ולהר"מ דמכשיר שם ה"ט בשבת כמ"ש הרב המגיד דמלאכת שבת בעינן דבר המתקיי' ואפשר אם כותב בשבת גט בשוגג ע"ד שאינו מתקיים חייב כיון דהוי כתב לענין גט וכבר מובא ס' זו כ"פ בח"ז. ועח"מ סס"י קכ"ד מביא בשם המרדכי דדיו כ"ז שהוא לח ה"ל דבר שאינו מתקיים ומה"ט צריך ליתן הגט לאחר שנתייבש אם כן בשבת א"ח תיכף בכותב רק לאח"כ כשנתייבש וה"ל כמו אפיה ובישול וע"ש בב"ש וצ"ע. הכותב על בשרו חייב הכותב על עור המסרט על בשרו פטור (והחוקק בבשרו כעין כתובת קעקע לכ"ע חייב דגבי גט הוי כתב עבאה"ע סי' קכ"ד ובח"א כ"כ בפשיטות ע"ש ול"ד לשמאל דל"ה דרך כתיבה בכך עיין בדבריו) ומאי זה כתובת קעקע עיין ר"מ פי"ב מה' עכו"ם היינו שמסרט על בשרו וממלא מקום השריטה דיו או כחול או שאר מיני צבעונין ומאי הדין לענין שבת והנה גבי גט מבואר בש"ס ור"מ פ"ד מה' גירושין ואה"ע סי' קכ"ד דהוי גט אם כן הוי כתב לענין גט ולהסוברים גבי שמאל דכשר בגט ובשבת פטור דהוי כלאח"י ולענין לאח"י א"ד שבת לגט אם כן אפשר ג"כ אף דהוי כתב לענין גט מכל מקום בשבת פטור דהוי כלאח"י מ"ל שריטה לבד או שורט וממלא השריטה בצבע אך להפוסקים דגם בלא"י בשמאל ג"כ שוה גט לשבת ועב"ש סי' קכ"ד דל"ה כתב אם כן כאן דמבואר בש"ס דכ"ק כשר בגט אם כן חייב בשבת ג"כ וצריך לחלק אף דשריטה הוי כלאח"י מכל מקום בממלא השריטה הוי דרך כתיבה בכך ולכאורה אפשר אף לפי הסברא דא"ד גט לשבת ובשבת פטור דהוי כלאח"י מכל מקום כיון דהוי כתב לענין כ"ק הוי כתב לענין שבת וחייב דמגו וסברא זו מבואר בח"ז כ"פ ואם כתב בשבת כ"ק אי אמרינן דהוי כתיבה לענין שבת אם הי' שוגג על שבת אף דהוי מזיד על כ"ק מכל מקום חייב בקרבן כי אפילו מיתה אינה פוטרת קרבן עיין תוס' פסחים דכ"ט ד"ה ר' נחוניא ואם היה מזיד על השבת לכאורה פטור ממלקות של כ"ק כי מיתה פוטרת ממלקות עיין ר"מ הלכות שחיטה ובפ' או"ב ומובא כ"פ בח"ז אך אם התרו בו תיכף על האות הראשון חייב מלקות משום כ"ק ומיתה א"ח רק בב' אותיות ואינם באים כא' אך אם לא התרו בו רק באות השני ואז חייב מיתה פטור ממלקות דבאין כאחד וקצרתי ובס' ח"א בדינים אלו דבריו צ"ע.