מנחת חינוך · סימן ל״ב, ע״ו

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

הכותב אות א' בקורה ואחת על הארץ פטור שהרי אין נהגין וכו' היינו שאינם נקראים כא'. לקח גויל וכו' ג"כ הדין כך אם מחוסר מעש' להקריבה אבל אם כתב אות א' כאן וא' בעיר אחרת על שני קלפים חייב כיון שאין מחוסר מעשה להקריבה רק הילוך והילוך לא חשיב מחוסר מעשה ער"מ. הכותב בשמאלו או אטר בימינו שהוא לו כשמאל פטור או ברגלו ובמרפקו פטור ובכל אלו פטור דאין דרך כתיבה וה"ל מלאכה כלאח"י דפטור בשבת והשולט בשתי ידיו חייב בשניהם. והנה אף דבשבת פטור מכל מקום יכול להיות דהוי כתב לענין סת"מ וגט אף דלשבת ל"ה כתב ז"א דבאמת הוי כתב רק דהוי כלאח"י וזה ל"ש רק בשבת ולא במקום אחר אבל לעיל לענין כע"כ או ח"ת זה ל"ה כתב אף דדרכו בכך אם כן ל"ה כתב בשום מקום אבל זה יכול להיות דהוי כתב וכשר בכ"מ רק בשבת פטור דהוי כלאח"י וכ"כ בס' חלקת מחוקק סי' קכ"ג עיי"ש בש"ע מבואר דהרמ"א מכשיר בדיעבד בגט בשמאל מה"ט שכתבנו וכן בח"מ שם כ' טעם הזה וע' ג"כ בב"י סי' ל"ב כ' דשמאל פסול כמו בשבת וא"ל דוקא בשבת וכו' אינו מועיל כלאח"י אבל בעלמא כשר אין סברא לומר כן שיכתוב סת"מ כהלכתן בשבת ולא יהי' חייב אמנם בשחיטה בהפילה היא כשר אף שא"ח בשבת דהוי כלאח"י וכו' וע"ש שכתב דלא נתבאר אם פסולים. הכלל דד"ז בשמאל בשבת בודאי פטור ומכל מקום לענין סת"מ אפשר דהוי כתב ועב"ש סי' קכ"ג והדברי' ארוכים. וגוף ד"ז שכתב הב"י דאין סברא לכתוב סת"מ בשבת ויהי' פטור והסת"מ יהיו כשרים יש לדחות דאפשר דוקא בכותב איזה דבר בשמאל פטור בשבת אבל אם כתב סת"מ בשמאל בשבת חייב מיגו דהוי כתב לענין סת"מ ה"ל כתב לענין שבת ולא באתי בח"ז לפלפל רק לעורר ישמע חכם וכו'. כתב עוד הר"מ קטן אוחז בקולמס וגדול אוחז בידו וכותב חייב גדול אוחז בקולמס וקטן אוחז בידו וכותב פטור והוא מהתוספתא ונראה פשוט דל"ד קטן ה"ה עכו"ם כה"ג וכן גדול בגדול חייב רק האוחז בידו וכותב כי אינו תלוי באוחז בקולמס רק באוחז בידו וכותב וז"פ ונראה דבגט וסת"מ ג"כ האי דינא דהפסולים לכתוב אם אוחזים בקולמוס והכשר אוחז בידם וכותב כשר ולהיפך פסול וצ"ע שלא הביאו הפוסקים ד"ז גבי סת"מ וגיטין ועתב"ש ס"ס א' מסופק גבי שחיטה בכשר אוחז ביד הפסול ע"ש ותלמד לסת"מ.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.