והנה במש"ל דבכל כתב חייב בשבת אפילו כתב עכו"ם כ"ה דעת הר"מ והרבה ראשונים אבל הג"מ כתב דבכתב שאינו אשורית פטור בשבת ועבמג"א סי' ש"מ ובסשה"ג סוף הבונה ונראה דיש שם איזה טעות יעו"ש. ועיין בגיטין ד"כ מבואר שם דכתב שע"ג כיפה ואנדפתורא ל"ה כתב וע' רש"י דהיינו שרקם אותיות ועאה"ע סי' קכ"ה אם רקם או ארג או עשה כמעשה מחט לאו כתב הוא ולענין שבת להרשב"א כיון דלאו כתב הוא לענין גט אינו כתב לענין שבת ג"כ אבל להר"ן אפשר דלענין שבת הוי כתב דמלאכת מחשבת הוא וצ"ע. ועבמ"א סי' ש"מ דמשמע בגיטין כ' דאם תוחב אותיות של כסף ע"ג בגד מיקרי כתב וא"כ אפשר דאסור לעשות כן בשבת וא"י היאך משמע שם דהוי כתב דזה לא נזכר כלל ואם המג"א פירש דכתב שעל כיפה וכו' הוא בכה"ג אדרבא מבואר שם דאינו כתב כלל לענין גט וצ"ע. ונראה דלתחוב אותיות של כסף ודאי א"ח אף דנאמר כסברת הר"נ דלענין שבת הוי כתב אף דל"ה כתב לענין גט מכל מקום כאן כיון דהם כבר אותיות רק הוא מקרבן בשבת ועל הקריבה ודאי א"ח עט"ז ג"כ שכתב ד"ז בפשיטות דעל הקריבה א"ח אם כן ה"נ וד' המג"א צ"ע. ושו"ר בס' ח"א שעמד בזה:
מנחת חינוך · סימן ל״ב, ע״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.