מנחת חינוך · סימן ל״ב, ע״ד

והנה ד"ז דר"ש דנטלו לגגו וכו' וה"ל ככותב שתי אותיות ז"ב ובודאי בכ"מ חייב אף שלא בספר כלל רק היה כתוב ח' באיזה מקום ונטל הגג ונעשו שני זיינין ה"ל ככותב שתי אותיות משם א' כי יש לו משמעות היינו ז"ז ממקומו וה"ה באיזה אות אחר דנעשו שתי אותיות או שוים או שאינם שוים ואפילו בכל כתב כגון לשונות העמים אם עשה מאות א' שני אותיות חייב דה"ל ככותב שני אותיות וכ"מ לשון הר"מ דסתם המגי' וכו' ועשה שתי אותיות ורש"י ד"ה ועשאו שני זיינין כתב וז"ל והספר צריך לכך עכ"ל וא"י כוונתו למה מצריך שיהא הספר צריך לכך כיון דהוי שתי אותיות אפילו בקורה וכדומה ולא היה אלא אות זה ועשאו שנים חייב דה"ל כותב שני אותיות ואפשר דרש"י פי' על הברייתא על לשון המגי' ומכל מקום צ"ע אבל בודאי הדין ברור דבכ"מ חייב בזה וז"ב. וכתב הרשב"א כאן וז"ל מהא דאמרינן הב"ע כגון שנטל לגגו של חית ועשאו שני זיינין שמעינן דבכה"ג לא מיקרי חק תוכות שאינו אלא כמפריד וכו' וכן שנטלו לגגו של ד' ועשאו כמו ר' אינו אלא כדין וכו' והיינו אף דד"ז דנטלו לגגו וכו' מיירי בכ"ע ול"ד בספר כמש"ל וכן בכל כתב ולשון כמ"ש הר"מ מכל מקום למה יתחייב כיון דכל הדברים הנאמר בהם כתיבה כגון סת"מ וגט חק תוכות פסול דל"ה כתיבה כלל ואינו גט כלל וכן אם כתב הגט באיזה כתב דכשר בכל הכתבים כמבואר בש"ס וח"ת פסול דגזירת הכתוב דח"ת ל"ה כתב אם כן למה חייב כאן בשבת משום כותב ע"כ מוכיח הרשב"א דזה ל"ה ח"ת והוי כתב והר"ן כאן מביא ד' הרשב"א וחולק וכ' דאין ראיה לענין שבת אף דהוי בכ"מ ח"ת ואינו כתב לענין סת"מ מכל מקום לענין שבת חייב בכ"ע ואין חילוק בין ח"ת לחק יריכות ובכ"ע חייב דמלאכת מחשבת אסרה תורה. והנה על דין הרשב"א הראשון בנטל לגגו של ח' וכו' ד' הר"ן מסתברים דאין ראיה דד"ז מיירי בכ"ע אפילו בכ"מ ובכל כתב ול"ד בספר כמש"ל אם כן שפיר כ' הר"ן דאין ראיה דבאמת בכ"מ דצריך כתיבה אינו כתב כלל רק בשבת חייב דעל ח"ת נמי חייב בשבת דהו"ל מלאכת מחשבת אם כן חייב כאן אף דל"ה כתב בכ"מ אבל ד"ז דנטל לגגו של ד' ועשאו ר' דה"ל אות א' וע"כ מיירי בספר מספרי כ"ד כמו שפירש"י דאסור להשהות וכו' וה"ל השלימו לספר אם כן ראית הרשב"א נכונה דזה לא הוי ח"ת רק כמו דיו וכו' דאי הוי ח"ת לענין סת"מ אם כן למה חייב כאן נהי דלגבי שבת ה"ל כתב מכל מקום הא אינו אלא אות א' ופטור ואי מחמת השלמה הא אין כאן השלמה כלל דהספר נשאר בפיסולו ואסור להשהותו דאות הזה פסול בספר דה"ל ח"ת ולא עשה כלום ע"כ מוכח שפיר דד"ז דנטלו לגגו של ד' וכו' ל"ה ח"ת בשום מקום ובאמת המעיין ברשב"א עצמו יראה דמביא ראיה רק על הדין הראשון ע' בדבריו ושפיר דחה הר"נ. על כל פנים דין השני ודאי מוכרח ג"כ מאוקומתי' דרבא ואינו נדחה בדחיית הר"ן וצ"ע על הפוסקים עס"י ל"ב דסוברים דנטלו לחודו של ד' וכו' דהוי ח"ת הלא ראיית הרשב"א מוכרחת ואפשר דס"ל דלית הלכתא כרבא רק כר"ש וכן הר"מ לא הביא הך דרבא וצ"ע. שו"ר בח"א שהרגיש בזה על הר"ן.