מנחת חינוך · סימן ל״ב, ע״ב

והנה כ' ע"ג כתב דהר"מ פוטר כאן הוא בכ"ע אפילו כשהכתב האחרון מתקן יותר מהראשון כי כן פוסק בה' גירושין גבי גט שכתבו שלא לשמה והעביר קולמס לשמה אינו גט כלל והיינו כר"ח וכרבנן ע"ש בכ"מ וד' הרב המגיד צ"ע ע' בהגה"ה וב"ש סי' קל"א אבל אם נאמר דהלכה כראב"י דרבנן מודים בגט דהוי כתב והרשב"ם כ' דפסקינן כוותי' דתפסי קידושין והתוס' כאן בשבת מחלקים דראב"י דאמר יש כע"כ אינו רק בשכתב האחרון מתקן כגון גט שנכתב שלא לשמה ומעביר קולמוס לשמה ובאינו מתקן מודה ראב"י דאינו כתב וכאן מיירי דאינו מתקן ע"כ נחזי אנן הדינים אם מתקן בשבת בכתב העליון אם חייב או לא והנה בגט שהי' נכתב שלא לשמה ובשבת העביר עליו קולמוס לשמה אם הי' שוגג כיון דמתקן בכתב העליון והוי כתב אם כן חייב חטאת כיון דהגט כשר בשוגג עאה"ע סי' קכ"ג אך אם העביר קולמס לשמה במזיד היאך הדין והנה בכתב גט במזיד בשבת הוי רשע ואינו גט עי' בשו"ע שם אך כאן אם נאמר דאינו גט דהוא רשע באמת אם אינו גט לא חילל שבת כלל דכתב ע"כ שרי בשבת רק מחמת מתקן ואם א"ג ל"ה מתקן אם כן ל"ה רשע והגט כשר אך אם הגט כשר שוב הו"ל רשע ופסול וזה תלוי בזה והיאך לידייני להאי דינא אם הגט כשר פסול משום רשע ואם נאמר דפסול מחמת רשע אם כן ל"ה רשע דלא חילל שבת וצ"ע. והנה הספק הזה רק בכתב כל הגט או מקצתו אבל אם שני אותיות היו כתובים שלא לשמה והעביר עליהם קולמוס ודאי הגט כשר דבאותו פעם לא נעשה רשע כמ"ש התוספות חולין והד' עתיקין אם כן אפילו אם נאמר דח"ש הגט כשר וכיון דכשר הו"ל כתב העליון תיקון וחייב מיתה משום כתב עג"כ אך בכתב הרבה דבכל ב' אותיות ח"ש עב"ש סי' הנ"ל אם כן אם נאמר דהגט פסול מחמת רשע באמת אם הוא פסול לא נעשה רשע כלל ופטור ג"כ וכשר ג"כ לא נוכל לומר דאי כשר הו"ל רשע הכלל דא' תלוי בחבירו והיאך לידייני דייני להיאך דינא. ואפ"ל מטעם אחר הגט פסול משום כ"מ דא"ר לא תעביד וכו' לא מהני וע"י דהגט פסול ול"מ יתוקן האיסור כסברת מהרימ"ט וכמ"ש כ"פ בח"ז כי אם הגט פסול אין עושה איסור כי אין כתב וכו' ואם נאמר מהני עי"ז יתחייב טוב לומר דל"מ ואי אמרינן ל"מ חוץ דלא נעשה איסור גם לא יתחייב כלל אף דכ"מ וכו' חייב דעבר אמימרא דרחמנא התם כיון דעובר ע"ד התורה דהתורה אמרה בדבר הזה לא תעשה והוא עשה שייך שפיר דחייב דעבר על מימרא דרחמנ' אבל כאן דהתורה התירה כעג"כ אך ע"י דהתירה התורה נעש' העבירה ואם אמרינן ל"מ לא עבר אמימרא דרחמנא כלל כי אין כתב עג"כ דהאיסו' נולד ע"י אי אמרינן דהגט כשר אבל אי פסול לא עבר כלל וכבר הבאתי כ"פ בח"ז וז"ב אם כן נראה דהגט פסול ולא עשה איסור כלל ופטור ג"כ וידעתי כי מד"ז דל"מ יש לדחות וגם אני כתבתי סברא אחרת כלל גדול בדין דלא תעביד עמש"ל בח"ז מכל מקום לא נמנעתי לכתוב להעיר לב המעיין ועתו"ס שבת ק"ד ע"ב ד"ה אר"ח סה"ד שכתבו דלראב"י מתניתין לא מיירי בכ"ע דבגט ל"מ מיירי ע"כ היינו דבגט יש כעג"כ היינו דבמשנה סותם אף לענין שוגג פטור ובשוגג ודאי חייב לראב"י כמ"ש וא"צ להאריך כי מובן מאליו וע' גיטין י"ט תוד"ה דיו ונראה דלראב"י אם העביר בשוגג בקולמס על הגט שנכתב שלא לשמה בשבת דחייב חטאת דהוי כתב דאחרון מתקן יותר מראשון כמ"ש חייב שתים משום כותב ומשום מוחק כמו דיו ע"ג סיקרא שיתבאר לקמן בס"ד ה"נ כיון דכתב העליון כתב ממילא הוי מוחק כתב האחרון ע' תוס' גיטין שם דל"ה מקלקל והו"ל כמוחק ע"מ לכתוב אך לכאורה ר"י דסובר גבי שם דמעביר קולמס וכיון דסובר יש כעג"כ והו"ל מוחק כתב האחרון והיאך יכול למחוק השם אך באמת כיון דנכתב שלא לשמו וגם ה"ל מתקן במחיקה זו ליכא איסור כלל עש"ך סי' רע"ו ואחרונים בדין מחיקת השם ע"מ לתקן ובפרט דהתיקון הוא תיכף בשעת המחיקה גם בשלא לשמה והדברים עתיקין וא"צ להאריך. ועיין כאן בשבת במהרש"א על תוס' ד"ה אר"ח כתב דמסתברא דמשום זה אלי ואנוהו אינו פסול מן התורה ובאמת כ"ה שיטת תוס' ר"פ לולב הגזול אבל רש"י סובר דפסול מן התורה ועש"א סי' נ' ובמשנ"ח מצוה ג' שהשיג עליו וכתב דהוא רק דרבנן ואין כאן מקומו.