מנחת חינוך · סימן ל״ב, ע״א

לד) הכותב לשון הר"מ הכותב ב' אותיות חייב הכותב אות אחת גדולה כשנים פטור ע"כ. ואות אחת ה"ל כח"ש ואם כ' אות א' שחרית ואות א' בה"ע חייב וצריך שיהא אות הראשון קיים בשעה שכותב את האחרון דאם נמחק קודם פטור ועפמ"ג בפתיחה לה"ש כ"כ בפשיטות. הכותב על מנת לקלקל העור חייב שאין חיוב על מקום הכתב רק על הכתיבה. כתב אות אחת והשלים בה את הספר חייב כ"ה בגמרא. והנה מבואר לקמן הכותב בכל כתב ובכל לשון חייב והנה באות א' שהשלימה לספר אין חילוק בין ספרי קדושים או ספרי הדיוטות כמו שמבואר שם דוגמא ארג חוט והשלימה לבגד איזה בגד שיהי' ה"ה השלים לספר וכן הר"מ סתם נראה בכל הספרים מיירי וראיתי כאן בשבת ק"ד ע"ב ברש"י ד"ה והשלימה כ' וז"ל אות אחרונה של א' מכ"ד ספרים נראה דדוקא בא' מכ"ד ספרים הדין כן וצ"ע מנ"ל. ואפשר סתם ספר בש"ס נקרא רק א' מכ"ד ספרים וגם הסברא נותנת כן דכל הספרים ל"מ ספרי הדיוט דמוסיפין וגורעין ל"ש השלמה אלא אפילו בספרים הקדושים דיכולים להוסיף קצת או לגרוע ל"ש השלמה כלל לחייב והו"ל כמו שהשלים אות לתיבה דפטור ה"נ אך בס' תנ"ך כי התיבות והאותיות הכל במנין ובמספר מאת השי"ת וכ"ז שנחסר אות לאו קדושת ספר עליו אם כן בהשלמה הו"ל תיקון גדול וחייב על אות אחת. ונראה דל"ד על הקלף אלא אפילו על הנייר דאין קדושת ספר עליו מכל מקום כיון דהאותיות הם במנין ומספר ואין להוסיף ולגרוע שייך השלמה כי נשלם הספר אבל בספרים חוץ מאלו ל"ש השלמה כלל כי איך נשלם אם יכולים לגרוע או להוסיף ול"ש השלמה כנל"ב דאין לחייב רק בכ"ד ספרים שהשלים אות להספר. הכותב אות א' כפול כגון גג או שש וכו' חייב. עמ"מ דדוקא תיבות אלו שיש להם כונה ופי' אבל א"א דאאזרך דשני האלפין אין להם פי' כלל פטור ע"כ נראה דשני אותיות דאין שוים כגון א"ד או א"ם או א"ע אף שאין להם פי' כלל חייב כיון דהם ב' אותיות וצ"ע בגמרא. הכותב בכל כתב ובכל לשון אפילו משני סממניות חייב רש"י פי' שני סממניות א' בדיו ואחת בסיקרא והרה"ג פי' כגון נונין המנוזרין כמו ויהי בנסוע והר"מ סתם כלשון המשנה. כתב אות א' נוטריקון כמו מ' מעשר ק' קרבן אף על פי שעי"ז קורין תיבה שלימה פטור. כתב אות א' סמוך לכתב שהי' אות וזיווג אות אחרת פטור. כתב ע"ג כ' הן דיו על דיו והן סיקרא ע"ג סיקרא פטור ודיו ע"ג סיקרא או להיפוך יבואר בסמוך בס"ד.