יד) המנפץ לשון הר"מ המנפץ את הצמר או את הפשתן או את השני וכי"ב חייב והשיעור כדי לטוות חוט ארכו ד"ט היינו כדי הסיט כפול והמנפץ את הגידין וכו' ה"ז תולדות מנפץ וזה מבואר דק"ה ע"ב במשנה במנפץ שיעורו כמלא וכו' ובפכ"ג במשנה מבואר דמנפץ הוא אב אך במשנה מבואר הגוזז את הצמר והמלבנו והמנפצו נראה דקאי על צמר אך אין חילוק כמו מלבן ובכ"ד דשייך ניפוץ ה"ל מנפץ וגם גידין מבואר בירושלמי דה"ל תולדת מנפץ ובש"ס דע"ג ע"ב תנא הדש והמנפץ כולם מלאכה א' הם ופירש"י מנפץ פשתן בגבעולין והוא ממלאכת דש עכצ"ל דמנפץ כאן אינו כמו מנפץ פשתן בגבעולין דשם הוא משום דש וכאן משום מנפץ וערש"י גבי מנפט שם והר"מ גבי דש ומפרק אינו מביא מנפץ הפשתן וכן לא הביא המנפט וכ"ה בסמ"ג דמנפץ דכאן אינו כמו מנפץ דשם דשם מוציא הפשתן מהגבעולין והוי דש ועיין בס' ח"א דעתו דעל מנפץ דשם חייב שתים משום דש ומשום מנפץ ומנפץ כאן היינו שסורק צמר או פשתן או שאר דברים ומנפץ גידין שחובט על הגידין עד שעושה כחוטין לטוות ע' בס' ח"א:
מנחת חינוך · סימן ל״ב, מ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.