מנחת חינוך · סימן ל״ב, מ״ו

כתב עוד הר"מ ואין סחיטה בעור נראה ג"כ דל"ש כיבוס בעור וסתם הדבר דבכ"ע ל"ש סחיטה בעור והרב המגיד והכסף משנה והלחם משנה לא הרשימו מקור הדין ובאמת הדברי' תמוהין דהא מסקינן פ' דם חטאת דצ"ד דבעורות הרכין שייך כביסה וכן פסק הר"מ פ"ח מה' מעה"ק דבעורות הרכין צריך כיבוס ע"ש אם כן איך סתם כאן אין סחיטה בעורות והו"ל לכתוב אין סחיטה בעורות הקשין אבל ברכין ודאי חייב ע"ש בגמרא רק דל"א שרייתו זו כיבוסו בעורות אבל כיבוס שייך בעור הרך אך כאן דסתם הדברים תמוהין מאד דברכין ודאי חייב וז"ב שם בגמ'. גם קשה דבפכ"ב כ' הר"מ דמנעל וסנדל מותר לשכשכו ואסור לכבס ולא חילק גם כן בין רכין לקשין ובאמת בזבחים שם מבוא' הא דכיבוס אסור היינו ברכין ולא בקשין ומכל מקום לא הי' כיבוס אצל רב' דסבר כאחרי' דגם עור קשה טעון כיבוס בדם חטאת ובמסקנא דדריש רבא דבמנעל כיבוס אסור היינו בקשין כי ברכין ל"ה טועה מעיקרא כי הוא בעצמו ס"ל דברכין שייך כיבוס אליבא דכ"ע אך עתה מיירי בקשין ובמסקנא ס"ל כאחרים וקשה הא הר"מ פ"ח מה' מעה"ק פוסק כרבנן ולא כאחרים דבעור קשה אין טעון כיבוס אם כן איך פסק שם הר"מ דמנעל אין מכבסין ולא חילק דבקשה מותר לכבס כרבנן אך זה אפשר ליישב דאפשר מסקנא דרבא דאף בקשין הוא רק מדרבנן דגזרינן אטו רכין אף שבתחלה הי' סובר דלרבנן מותר מכל מקום לפי המסקנא סובר דאסור מדרבנן אך הקושיא הא' תמוה דודאי ברכין הוא ח"ח ואיך סתם רבינו כאן ושם במעה"ק פוסק דרכין טעון כיבוס והוי בר כיבוס ועיין בסוגיא דדברי רבינו תמוהים מאד וגם בפכ"ב מאיסורי דרבנן מיירי וכ' דאסור לכבס מנעל ובאמת ברכים ח"ח וצ"ע ועיין ברש"י קמ"ב ע"ב במשנה פי' דהלכה דברכין שייך כיבוס ובלחם משנה ה' מעה"ק שם. ולחומר הנושא רציתי לומר דודאי סובר הר"ם דיש כיבוס בשער ובעור הרך דמבואר בהדיא אך דעתו דסחיטה דכתב דהוא צרכי הכיבוס כמו הגסה לבישול זה ל"ש בעור ובשער אך מנ"ל והנה בשער כיון דהם אמרו היינו רבה ור"י אין סחיטה אפ"ל כן אבל בעור מאין יצא לו כן וגם אין הסברא נותנת במידי דשייך כיבוס דלא יהי' הסחיטה כיבוס כי ידוע דע"י הסחיטה מתכבסת ביותר וצ"ע. ולפמ"ש דחייב משום כיבוס בשק ובעור ודאי השיעור כמו לענין הוצאה השק דע"ד העור הע"ה כמבואר בר"מ פח"י כמ"ש הרמב"ן כאן לענין בגד וז"ב. שו"ר בח"א התעורר במ"ש בעור ולא עיינתי בדבריו על כל פנים כיבוס שייך ודאי בשער ובעור הרך והשיעור כמו בהוצאה השק דע"ד ובעור הע"ה. ונראה דאם כיבס בשבת עור הרך שניתז עלי' דם חטאת אפילו כ"ש היינו מקום הדם חייב משום שבת כיון דנחשב כיבוס לענין המצוה וכן בעור שיש צרעת והוא כגריס עפי"ב וי"ג מהלכות ט"צ אם כיבס הנגע בשבת אף שאין בה שיעור הע"ה כיון דנחשב כיבוס לענין זה הוי כיבוס לענין שבת וסברא כזו נמצא כ"פ בס' האחרונים ובח"ז כ"פ ועפמ"ג סי' ש"ך כ' בפשיטות דאין כיבוס בשער והוא תמוה כמ"ש דכיבוס בודאי יש. והנה לא ביארו רז"ל שיעור לח וקשה גבי עור נראה דתלוי אם הוא אצל ב"א לח או קשה וע' זבחים שם אף עור קשה שהיה בו נגע ה"ל בר כיבוס כיון דפרחה בו צרעת חילחולי מחלחל אם כן בפרח בו נגע הו"ל רך ועפי"ג בר"מ הט"צ כ' דכלי העור בין קשה ובין רך והכסף משנה לא הראה מקומו והוא כאן בזבחים דאף קשה כיון דפרחה ה"ל לח ונראה דוקא במקום הנגע קצת סמוך לו ה"ל לח דהכיבוס הי' שם אבל שאר העור אינו מוכח אפשר אם הוא קשה ל"א דחלחולי וכו' ונ"מ לענין שבת גם נ"פ דאף בענין שאינם מטמאים בנגעים כגון צבועים וכדומה מכל מקום ה"ל רך דזה לא תלוי בענין הדין אם מטמא או לאו רק זה סובר רבא מצד הסברא אם פרחה כו' חלחולי מחלחלי ונראה דוקא על כל פנים במראות נגעים עפ"י התורה אבל מראה כהה מהמראות עיין ר"מ ל"ש חלחולי וכו' דל"ה צרעת כלל גם נראה אם נרפא הנגע אפשר דיכולה להתקשות דדוקא בעור שהנגע בו ה"ל רך וצ"ע בזה גם ל' הר"מ המכבס את הבגדי' נר' דאין שק ועור בכלל כי הם אינם בכלל בגד כידוע כ"פ וצ"ע: