מנחת חינוך · סימן ל״ב, מ״ג

הנוטל צפרניו בין לו בין לחבירו או שערו או שפמו או זקנו בכלי ה"ז תולדות גוזז וביד פטור ולא נתבאר שיעור בצפרנים נראה דאפילו צפורן א' חייב וכ"מ ממ"ש ה"ט צפורן וכו' וגבי הוצאה אינו מבואר צפרנים כלל ושערות כתב הר"ם דהשיעור שני שערות וכ"ה להדיא בדצ"ד אף דבהוצאה יש שיעור אחר כמש"ל ואם ליקט לבינות מתוך שחורות חייב אף על שערה אחת. החותך יבלת מגופו אפילו בכלי פטור כ"פ הר"מ והרב המגיד תמה עליו דמבואר בעירובין דבכלי חייב ע"ש היינו בלחה. וציצין היינו חוטי עור שנתפרדו מעל גופו ג"כ ה"ל תולדת גוזז אם נטלם בכלי ובגוזז אם א"צ לשער ולצפרנים הנקצצים לדעת הר"מ דס"ל מלשאצל"ג חייב חייב אך לר"ש פטור אם א"צ לדבר הנגזז כ"כ התוס' בסוגיא דל"ד בפשיטות והמג"א בס"ס ש"ג מביא ד' הריב"ש דבגוזז חייב אף דא"צ לדבר הגזוז דבמשכן היו גוזזים עורות תחשים אף דלא היו צריכים לצמר ע"ש ובד' הריב"ש פלפלו בו האחרונים ועיין בשו"ת ח"צ וביו"ד סי' קצ"ח בט"ז ובנה"כ ובמג"א סי' ש"מ ואין להאריך במה שהאריכו כת הקודמין ועיין ט"ז סי' של"ו סוף הסימן כ' יש ליזהר שלא לתלוש מעורו בין בידו או בכ"מ דאדם ה"ל ג"ק כדאמרינן בסנהדרין והנה הא דאדם הוי ג"ק גם דעת הר"מ כן כמ"ש גבי המפרק דחובל באדם חייב עכצ"ל דהוי ג"ק אך צ"ע על הט"ז למה הוצרך לזה דהוי ג"ק הא הוי בלאו הכי מעין גוזז ומבואר להדיא בש"ס ציצין ופירש"י חוטי העור סביב לאצבע ופשוט דל"ד סביב לאצבע דכל הציצין אסור לחתכן בכלי וח"ח וביד אסור וצ"ע בד' הט"ז וגם כבר כתבנו דהר"מ ס"ל אפילו באינו ג"ק שייך עוקר דבר מגידולו בודאי יש ליזהר ונ"ל דמלאכה זו דגוזז הוא דוקא בענינים שדרך לגזוז או לתלוש מגופו או מבהמה כמו שחשבם הר"מ צמר שער צפרנים כנף או ציצין דכל הדברים עושין חליפין והדרך לגזוז היינו ליטול אותם מהגוף וכן יבלת דהוא מותרות והדרך ליטול אותם אבל אין סברא דאם חותך חתיכת בשר מעל גופו או איזה אבר וכן מבהמה בכלי שיתחייב משום גוזז כי ודאי אין דרך גזיזה בכך וכן נמי א"ח להר"מ משום עוקר דבר מגידולו כי אין דרכו בכך כמבואר כ"פ בשבת אין דרך תלישה וכו' אין דרך טווי אין דרך גזיזה בזה ל"ש מלאכה כלל וכי תעלה על דעתך דהנה על מלאכת גזיזה חייב אף במתה וגם על התלישה כמ"ש בשם הט"ז ומכ"ש בעוף דחייב תמיד על התלישה כמש"ל אם כן החותך מן העוף הנשחט ואפשר אף לאחר בישול יהיה חייב משום גוזז והיאך אכלינן בישרא בשבת ואפילו מן העוף החי שלא נתבשל אינם נזהרים לחתוך לאיזה צורך ע"כ בדבר דאינו דרך גזיזה ל"ש כלל גזיזה וה"ה בחיים שחותך בשר חי או אבר אין סברא כלל לחייב משום חותך או עוקר דבר מגידולו וראיתי בשטמ"ק כתובות סוגיא דמיפקד פקיד ד"ה דם כתב שם דהתורה התירה מילה בשבת דהי' חייב משום תולש כדאמרינן צפורן אם נטלו בכלי וכו' וכוונתו משום גוזז דהביא מצפורן וגם מחמת עוקר רה"פ חולקים על הר"מ וסוברים דל"ש עוקר בדבר שאינו ג"ק כמש"ל רק כוונתו משום גוזז ע' בדבריו שם כיון דדרך לחתוך הערלה ה"ל גוזז אבל חתיכת בשר אחר או אבר ל"ש עוקר ולא גוזז כנל"ב. ולכאורה תלישת הערלה הו"ל אצל"ג כי א"צ להערלה ואפשר דקאי אליבא דר"י או כסברת הריב"ש ואין כאן מקומו. והמג"א סי' תקכ"ו סקי"א מביא בשם תה"ד דגזיזת שער במת אינו מלאכה כלל והיש"ש תמה הא גוזז חייב מן המת ג"כ עיין ר"מ כאן ותי' המג"א דכוונת התה"ד דאינו מלאכה דהו"ל אצל"ג (דלא כהריב"ש) והר"מ מיירי בצריך לשער ובחנם כ"כ דהר"מ פ' כר"י דמשאצל"ג חייב אם כן בכ"ע חייב ולבסוף כ' כדאמרינן בשבת גבי ספק דאי בן שמונה מחתך בשר כו' היינו ג"כ דא"ח משום גוזז כיון דהוי משאצל"ג ועבמחצה"ש הרגיש בזה ומה שפי' יעו"ש על כל פנים גבי ערלה חייב משום גוזז ג"כ ולהר"מ משום עוקר דבר מגידולו ג"כ ואפשר אם נאמר דמילה דחוי' הוא בשבת ע' באחרונים אם יכול למול ביד ולא בכלי ימול ביד ולא ידחה שני אבות גוזז וקוצר היינו עוקר כו' ואין כאן מקומו. והנה במש"ל דלהר"מ בגוזז חייב משום גוזז וגם משום קוצר היינו עוקר וכו' אפשר דוקא מן החי אבל מן המתה ה"ל כתאנים שיבשו וגם האילן נתייבש כיון דאין להם יניקה כלל וגם אפשר דומה לעשבים דהמג"א כ' דכ"ע מודים דא"ח משום קוצר ע"כ צריך להתיישב בזה אם במתה וכ"ש מן השלח שיתחייב משום עוקר דבר מגידולו וצ"ע בזה שוב ראיתי בס' מהרי"ט אלגאזי כ' בפשיטות דממתה א"ח משום עוקר וכו' בלא שום טעם ולענ"ד הו"ל כתאנים שיבשו עמש"ל וצ"ע. עוד ראיתי בס' הנ"ל שכ' דאם חייב משום גוזז שיעורו כמלא הסיט ואי חייב משום עוקר וכו' היינו קוצר וקוצר הוא כגרוגרת וד' תמוהים דבאוכלים הוי כגרוגרת ככל שיעורי שבת דילפינן מהוצאה אבל כאן אי מחייב שתים משום קוצר חייב ג"כ כמלא הסיט כמו הוצאה ד"ז וז"פ ודבריו צ"ע: