מנחת חינוך · סימן ל״ב, מ״ד

יג) המלבן לשון הר"ם המלבן את הצמר או את הפשתן או את השני וכן וכו' חייב והנה פורט את השני נראה דהי' עולה על הדעת דמלבן הוא בדבר לבן כמו צמר וכו' ולא בדבר הצבוע ע"כ נקט שני דהוא צבוע כמ"ש גבי בג"כ וכ"ד בכ"ע שייך מלבן והשיעור כדי לטוות חוט ארכו סיט כפול ושיעור זה מבואר במשנה פ' האורג דק"ה ע"ב וגם הוצאה השיעור כך כל דברים הנטווים המוציא כדי לטוות חוט כסיט כפול עיין ר"מ פח"י הי"ג וזה השיעור הוא בעומד לטוות או בחוט אבל בגד מבואר בר"מ כאן דהמכבס חייב משום מלבן והשיעור גע"ג כמו הוצאה דבגד דמבואר בר"מ פח"י הי"ג כי נלמד מהוצאה וכ"כ הרמב"ן הובאו דבריו בהה"מ והר"מ כ' המכבס את הבגד ולא כתב שיעור אבל ודאי שיעורו כמו בהוצאה כמ"ש הרמב"ן. כתב עוד הר"מ המכבס בגדים ה"ה תולדת מלבן דחייב ע"כ נראה מדבריו אח"כ שכתב הסוחט וכו' עד שיוציא המים וכו' נראה דס"ל גם גבי מכבס דוקא במים חייב משום מלבן ולא בשום משקה ואפילו ביין רק במים שייך תולדה דמלבן ועב"י סי' ש"ב וש"כ דקדק כן מד' הר"מ כאן כמ"ש אך מד' הר"מ פכ"ב שכ' אסור לדחוק בפי האשישה ולא כ' אשישה מלא מים נראה דגם משקין חייב משום מכבס ועתו"ס ס"פ ש"ש ובטור וראשונים ואין להאריך במה שהאריכו הם ז"ל. כתב עוד הסוחט בגד ממים שבו ה"ז מכבס שהסחיטה מצרכי הכיבוס כמו הגסה בבישול ולענין אם מחייב בסחיטה משום מפרק ע' בראשונים האריכו ומד' הר"מ לעיל גבי מפרק דלא הביא זה נראה דס"ל דא"ח משום מפרק כדעת הרמב"ן כאן מובא בהה"מ ואפשר הטעם דל"ש פקיד עמש"ל במלאכת דש או כיון דבא מעלמא כדעת רש"י דקמ"ה והאריכו הפוסקים ועפמ"ג כ' דחייב משום בורר אם אינו רוצה לשתות המשקי' הנסחטי' מיד וגם כ' להסוברים שחייב משום מפרק בצריך למשקים הנסחטים דוקא אם נבלעו בג"ק כגון פשתן כי מפרק אינו אלא בג"ק אבל לא במשי וכדומה ואין להאריך בזה ע' ראשונים ואחרונים. ומסקינן בזבחים דצ"ד דבגד שרייתו זהו כיבוסו וחייב והר"מ אינו מביא כאן לענין חיוב חטאת ובפכ"ב מביא גבי כו"כ דלא יתן מים מה"ט אבל שם מיירי באיסורי דרבנן ולמה לא הביאו כאן לענין ח"ח וצ"ע. ובאיזה ענין אמרינן שם שרייתו זהו כיבוסו עטוש"ע סי' ש"ב ואין כאן מקומו ואין להאריך.