מנחת חינוך · סימן ל״ב, מ״ב

וז"ל הר"מ פ"א מה' מעילה ה"ז כל קדשי מזבח בין קדשי קדשים בין ק"ק אסורים בגיזה ועבודה שנאמר ל"ת בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך וה"ה לשאר הקדשים והגוזז את השור לוקה ותולש אינו כגוזז ע"כ. ולקמן במצוה תפ"ג תפ"ד כתבתי דנראה דאף בקרבנות העוף כגון חטאת ועולת העוף נוהגים הלאוים הללו אך רבינו הרהמ"ח כ' במ' תפ"ג וז"ל שלא לעבוד עבודה בבהמת קדשים וע"ז נאמר כו' ובמצוה תפ"ד כ' שלא נגוז בבהמת קדשים דקדק שני פעמים וכ' בבהמת קדשים נראה מדבריו דדוקא בהמת קדשים ולא בעופות ועתה נ"ל דהאמת כ"ה כיון דכתיב שורך וצאנך אם כן גזירת הכתוב דדוקא בהמות ובכור דכתיב ילפינן בגמר' לכל הקדשים וגם להיפוך גיזה בשער וכו' ילפינן דכתיב ולא מוסיף על ענין ראשון אבל הא דכתי' שור וצאן בפירוש ולא מצינו בגמרא ילפותא לגבי עוף בודאי דוקא קרבנות בהמה וגם הר"מ סובר כן דכתב ותולש אינו כגוזז ובגמרא מקשינן ותולש אינו כגוזז (היינו לענין בכור) והתניא התולש את הכנף ואר"ל דחייב משום גוזז והתנא משוה בכור לשבת כמו בשבת ה"ל גוזז ה"נ גבי בכור ומתרץ שאני כנף דהיינו אורחי' ע"כ התלישה הוי גזיזה אם כן אם נאמר דבעוף קדשים שייך גם לאו זה אם כן בתולש חייב והיאך סתם הר"מ שם ותולש אינו כגוזז והו"ל לכתוב חוץ התולש מן העוף חייב דהוי גוזז כמ"ש כאן א"ו דבעוף ל"ש כלל לאו זה דגיזה וה"ה לאו דעבודה דשוים הם כנל"ב ואמת. ורבינו הרהמ"ח כ' בפירוש בבהמת ודאי הדין כן בבירור וז"ב בס"ד. והנה כתבנו דכאן גבי שבת תולש פטור כמבואר בגמ' שם ע"כ כ' הר"ם רק גוזז חוץ מעוף והר"מ כתב הגוזז מן החי או מתה אף מן השלח חייב נראה דאף מן המתה או מן השלח דוקא גוזז אבל לא תולש והט"ז סי' של"ו כ' דהתולש ממתה חייב דבמתה דרכה בתלישה ותלישתה זו היא גיזתה ומביא כן בשם הירושלמי ובר"מ לא משמע כן כמ"ש וע' מהריט"א השיג ג"כ על הט"ז באריכות וער"מ פרק י"א שכתב איזה ממחק זה המעביר צמר או שער מעל העור אח"מ עד שיחליק העור עכ"ל אם נימא דבתולש אף לאח"מ א"ח משום גוזז מיירי בתולש רק מחמת שמחליק חייב משום ממחק ואם נאמר דחייב משום גוזז מכל מקום הר"מ אינו מביא רק כתב מלאכת ממחק אף דחייב משום מלאכה אחרת ג"כ כמ"ש כ"פ דהר"מ זכר מלאכה זו דעוסק ואינו מביא דחייב משום עוד מלאכה אחרת. הטווה מעל החי פטור דאין דרך גזיזה בכך: