מנחת חינוך · סימן ל״ב, מ״א

יב) הגוזז לשון הר"מ כאן פ"ט הגוזז צמר או שער בין מן הבהמה בין מן החי' בין מן החי בין מן המת אפילו מן השלח שלהן (היינו מן העור שהופשט) חייב כמה שיעורו כדי לטוות וכו' הסיט כפול וכו' והוא קרוב לשני שלישי זרת וכו' וגוזז היינו בכלי ועיין בהה"מ דזה מבואר בתוספתא והר"מ השמיט עוף ובתוספתא מבואר עוף גם כן נסמך עמ"ש אח"ז התולש כנף מן העוף וה"ה מן האדם כאשר מבואר אח"ז ונ"ל דעל חי' שבים גם כן חייב משום גוזז דמ"ש וחיות שבים יכולים גם כן לטוות משער שעליהם כמ"ש הר"מ פח"י הי"ג וגם גוזז שייך בכל בע"ח אם כן מה שבים נמי וז"פ. ואיני מבין דעת רבינו הר"מ דכתב הגוזז צמר או שיער וכו' שיעורו כסיט כפול הא כתבנו כ"פ בשם הרב המגיד דשיעורי שבת למדנו מהוצאה כשיעורן להוצאה והנה צמר והרבה דברים הנטווים כגון צמר גמלים וכדומה מבואר בר"מ פח"י גבי הוצאה גם כן שיעור זה כדי לטוות חוט אורך ד"ט היינו כדי הסיט כפול ע' בהה"מ ובלחם משנה אבל שער נתבאר שם שיעורים אחרים שיער כדי לגבל טיט וכו' נימין מזנב הסוס ומזנב הפרה שנים אחת מן הקשה שבחזיר וכ"ז אם חותך מהם הוא בכלל גוזז מבע"ח אם כן היאך הר"מ נותן כאן שיעור א' לנגזזים בין צמר ובין שיער כמלא רוחב כו' וה"ל ליתן בשער כ"א כפי שיעורו בהוצאה כדי לגבל טיט או מזנב הסוס שני נימין וכו' והנה בתוספתא שהביא הרב המגיד גם כן סתם בכל הדברים כמלא סיט וכו' אבל על הר"מ דכ"פ דעתו דנלמד מהוצאה איך כלל כאן כולם יחד וע"ג. והנה כאן דוקא גוזז חייב אבל תולש ביד פטור דכן המסקנא בבכורות דכ"ה דתולש לאו היינו גוזז רק בשוי"ט הו"ל לחייב משום עוקר דבר מגידולו היינו משום תולדת קוצר רק בתלישה ה"ל כלאחר יד וא"ח בשוי"ט כלאחר יד אם כן לפ"ז גוזז דדרכו בכך חייב שתים משום גוזז ומשום קוצר. וכבר כתבתי במלאכת קוצר דכ"ד הר"מ ל"מ בבהמה וחי' ואדם דה"ל גד"ק לדעת הר"מ כמ"ש גבי דש בודאי חייב שתים אלא אפילו מן חיות הים דל"ה גד"ק מכל מקום הר"מ סובר דעוקר דבר מגידולו חייב אף אם אינו ג"ק אך הרמב"ן והרשב"א חולקים וסוברים דבע"ח אינו ג"ק וא"ח משום עוקר דבר וכו' כי תולדות קוצר אינו רק בגד"ק רק בגוזז חייב משום גוזז ותולש לאו היינו גוזז וכבר כתבתי שם דהרמב"ן ה"ר מש"ס דבכורות ודבריו תמוהין דאדרבא מבואר בש"ס כדעת הר"מ דשייך עוקר דבר בכ"ע וא"צ לכפול הדברים ע"ש. וכ' הר"מ התולש כנף מן העוף ה"ז תולדת גוזז כ"ה בבכורות שם דתולש כנף חייב משום גוזז אף דתולש לאו היינו גוזז שאני כנף דהיינו אורחי' ופירש"י שדרך נוצות העוף לתלוש ולא לגזוז ע"כ אם כן בעוף התלישה הייני גזיזה וחייב משום גוזז ולדעת הר"מ חייב שנים משום גוזז ומשום קוצר דהו"ל עוקר דבר מגידולו דעופות ה"ל ג"כ ג"ק לדעתו ואפ"ל דבעוף הוא להיפך דאם גוזז א"ח בשבת כיון דרש"י פי' שדרך וכו' ולא לגזוז אם כן בגוזז ה"ל כלאח"י כמו תולש בבהמה וא"ח לא משום גוזז ולא משום עוקר דבר וכו' כי ה"ל כלאח"י כיון דלאו אורחי' ואין דרכו בכך ובשבת פטור במידי דאין דרכו בכך. ולענ"ד זהו כוונת הר"מ שכ' הגוזז ולא כ' ג"כ מן העוף כמבואר בתוספתא שהביא הרב המגיד אך פוסק צריך לפרש דבריו וכיון דהתחיל בגוזז לא כתב עוף דבעוף א"ח בגוזז כלל ואח"כ כ' הדין דתולש בעוף והיא תולדת גזיזה כי אין זה גזיזה ממש ע"כ לא כלל עוף לעיל כי א"ח בגזיזה ואין שייך אב רק תולדה וכתב כאן הדין כנ"ב.