מנחת חינוך · סימן ל״ב, ל״ט

ועל בישול חייב כמאב"ד ויש סוברים דהוי חצי בישול כה"ד הר"מ והראב"ד ורש"י סובר דהוי שליש בישול וכ' הר"מ מהש"ס דמנחות הניח בשר ע"ג גחלים אם נצלה ממש כגרוגרת חייב אפילו מצ"א ואפילו בשנים או שלשה מקומות אך אם נצלה רק כמאב"ד א"ח אם הי' מצ"א רק אם נצלה מב' צדדים דצ"א כמאב"ד לאו כלום הוא. וזה ידוע דבשר ע"ג גחלים נצמק הבשר ע"י הצלי' יש ג"כ לספק אם הניח בשר חי כגרוגרת וע"י הצליה נצמק ועתה פחות מכגרוגרת אי אזלינן בתר השיעור מתחלה והוי כגרוגרת או בתר עכשיו אזלינן והוי פחות ופטור וצ"ע. ודבר שא"צ בישול כמו שמן וכיו"ב א"ח משום מבשל ואין בישול אחר בישול לדעת הר"מ דוקא לאחר בישול כ"צ אבל לאחר בישול מאב"ד חייב על הבישול השני ודעת הרשב"א דגם לאחר בישול מאב"ד אין בא"ב ואם יש בישול אחר צליה ואפיה או להיפך עב"י שי"ח ושו"ע סי' הנ"ל. ואם א' נתן האור וא' נתן העצים וא' נתן הקדרה וא' נתן המים וא' נתן הבשר וא' נתן התבלין כולם חייבים משום מבשל שכל העושה דבר מצרכי הבישול ה"ז מבשל ובאמת אינו מובן הנותן האור והעצים מה בישול שייך וגם שופת הקדרה מאי קעביד וערש"י ביצה ל"ד כ' דשנים הראשונים חייבים משום מבעיר והשופת כו' מקשה הש"ס מאי קעביד ומסיק משום ליבון רעפים וזה השיגו ראב"ד ג"כ ועיין כסף משנה באריכות ועלח"מ שהקשה למה לא מחייב רבינו משום מבעיר ג"כ דהיינו שנים הראשונים ותי' דה"נ ואינו מביא כמו בראש הפרק דאינו מביא צובע וכ' ועי"ל דמבעיר א"ח אלא בצריך לאפרו וכאן א"צ לאפרו רק לבישול וכבר לוקה על הבישול (תי' לוק"ה אשגרת לישנא דאין מלקות במלאכת שבת רק סקילה או חטאת רק צ"ל חייב ופשוט) מבואר מדבריו דמבעיר לצורך בישול א"ח על ההבער' ובמחכת"ה אשתמיט מיני' ד' הרב המגיד פי"ב ה"א שמביא ד' הראב"ד אם מבעיר תחת תבשילו חייב שנים משום מבעיר ומבשל וכתב דגם הר"מ סובר כן וע"ש בר"מ הא דבעינן צריך לאפרו שלא יהיה מקלקל אבל תחת תבשילו דאינו מקלקל חייב משום מבעיר וז"פ ותי' הראשון עיקר ועיין בשער המלך מה שפלפל בד' הראב"ד. וכתב עוד הר"מ אבל אם א' שפת הקדרה כו' שנים האחרונים בלבד חייבים ג"כ צ"ע ועיין כסף משנה שהאריך ועלח"מ וע"ש עוד המתיך א' ממיני מתכות וכו' ה"ז תולדת מבשל והנה בזה כ' בכ"ש דומיא דהוצאה דמתכות כ"ש עפח"י והמחמם את המתכות עד שתעשה גחלת ה"ז תולדת מבשל ובפי"ב כ' המחמם את הברזל כדי לצרפו במים ה"ז תולדת מבעיר וחייב והראב"ד כ' ולמה לא משום מבשל והנה באמת הר"מ כאן מחייב משום מבשל ודרך הר"מ לכתוב משום זה כאן ובמק"א כתב משום זה כי בכל האב מביא תולדתו ואינו מביא השני כמבואר כ"פ ובריש הפרק אבל ד' הרב המגיד תמוהים דכ' שם מ"ש משום מבשל אנ"ל שכ"ד שהוא עצמו נעשה אור ושורף ל"ש מבשל אלא מבעיר וכו' הא הר"מ כ' כאן בפירוש המחמם מתכות עד שתעשה גחלת ה"ז תולדת מבשל וכבר תמה בזה הלחם משנה והמג"א סי' שי"ח אך ד' הר"מ לא סתרי אך ד' הרב המגיד צ"ע גם צ"ע על הרב המגיד הא מבואר בש"ס דשבת ויבמות מ"ל לבשל סממנים ומ"ל לבשל פתילה הרי דהתכת אבר חייב משום מבשל ולומר דיש חילוק בין התכה לעשות גחלת הא תרווייהו ריפוי גוף קשה הוא ועלח"מ מ"ש בזה.