מנחת חינוך · סימן ל״ב, כ״ט

ו) הזורה ופירש"י במשנה הזורה ברחת לרוח ע"כ. ופעולת הזורה דלאחר דישה התבואה מעורבת במוץ וזורה ברחת לרוח והרוח מפריח את המוץ והוי כבורר דבורר פסולת שהתבואה תהי' נקיה ובש"ס מבואר דזורה ובורר ומרקד א' היינו דכולם כדי להפריש אוכל מן הפסולת. וכ"כ הר"מ דהנהו תליתאי דומים עניניהם זל"ז ומכל מקום חשבינן בתלתא דהיו במשכן כמבואר בש"ס. והעושה הג' הללו בהעלם א' חייב ג"ח דנחשבים כ"א בפ"ע וער"נ כאן דכתב דנחשבים לג' כי אין מעשיהם שוים ואינם בזמן א' הזורה בתבן והבורר בצרורות והמרקד בסובין ע"ש ונראה עוד חילוקים דודאי זורה אינו רק בכלי כי פי' זורה הוא ברחת ואם אינו בכלי רק מערב ביד ועי"כ הרוח מפריח ל"ה זורה וצריך להתרות בו משום בורר ואם התרו בו משום זורה א"ח דזה ל"ה זורה כלל וגם ז"פ דזורה אף שרוצה לאכול תיכף מכל מקום חייב חדא כיון דהוא בכלי המיוחד לכך וגם בורר הפסולת מתוך האוכל דכה"ג אף בבורר חייב אף כדי לאכול לאלתר כמבואר לקמן במלאכת בורר בס"ד וגם במלאכה זו דזורה חייב ברוח מסייעתו כמבואר בב"ק ד"ס וב"ב דכ"ו אם כן דוקא ברחת דנקרא זורה חייב ברוח מסייעתו אבל אם עושה ביד דלא נקרא זורה רק בורר א"ח ברוח מסייעתו כי דוקא בזורה חייבתו תורה בענין זה שהרוח מסייעתו אבל אם אינו בדרך זה כגון ביד או בורר צרורות והרוח מסייע א"ח כנ"ב בס"ד והגמרא נקט זורה ורוח מסייעתו אבל אם אינו נקרא זורה פטור ברוח מסייעתו ועיין בספר המאור פרק האורג שכתב דזורה ובורר ה"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה כי אין צריך להמוץ ולצרורות ומכל מקום גם ר"ש דפוטר באינה צריכה לגופה מחייב כאן כי זה עיקר המלאכה לדחות הפסולת וכן היה במשכן ע"ש ואין נ"מ לשיטת הר"מ שאני כותב בח"ז דסובר כר"י דמחייב בכ"מ משאצל"ג ועיין בס' מג"א כתב דמשמע מהסוגיא דוקא בהי' הרוח בשעת הזרה אבל אם בא הרוח אח"כ פטור ע"ש: