עוד כתב הר"מ דהשורה חטים ושעורין וכיוצא בהם במים ה"ז תולדת זורע והרב המגיד הרשים ע"ז זבחים צ"ד ומג"א של"ו תמה ע"ז דאדרבא שם מוכח להיפך דאמרינן התם ר"א זרק פשתן למים חייב ואמרינן מ"ט אילימא משום דמקדיח (פי' שצומח) אפילו חיטי ושערי נמי אלא משום לש וכ"ה בר"מ ספ"ז הנותן זרע פשתן וכו' חייב משום לש אם כן משמע דא"ח משום זורע ומחלק המג"א בין זמן קצר לזמן ארוך ובפשתן חייב תיכף משום לש ואין מובן החילוק כ"כ. ולענ"ד לפמש"ל ובהיו"ט דהזריעה בקרקע הוי מלאכה אף שלא נקלט ולא צמח כלל וגם הקליטה הו"ל זורע כמ"ש בשביעית דפחות מל' יום קודם שביעית אסור לנטוע דנקלט בשביעית והו"ל זריעה ובשבת לא משכחת לה זריעה וקליטה ביום א' כי על כל פנים צריך ג' ימים ובזורע תוך ג"י לשבת אף שנקלט בשבת א"ח כי קודם שבת מותר לעשות מלאכה אף שנעשה בשבת כידוע אך באופן דמשכחת לה ע"ל היו"ט דיש מינים שנקלטים בו ביום. והנה נהי דאם הי' בהעלם א' א"ח אלא א' דעושה כמה מלאכו' משם א' א"ח אלא א' אבל אם הי' ידיעה בינתיים דידיעות מחלקות חייב ב' חטאות דהו"ל כמו זורע ונודע וחזר וזרע כי הקליטה ה"ל ג"כ זריעה וה"ה הצמיחה ודאי הו"ל זריעה וער"מ פ"ז כ' דהתולדה דומה לאב היינו אף שא"ד לגמרי כמ"ש לפ"ז על כל פנים צריך דמיון גדול לאב. והנה הזריעה דאסרה תורה שהי' אב ובמשכן היו זורעים כדרך כל העולם על הארץ אין שייך לומר הזורע במים הו"ל תולדה כי אין דמיון כלל לקרוא זורע דל"ש זריעה כלל במים אם כן על הזריעה בעצמה במים א"ח כלל ואם זרע במים ולא צמח או שלקחה תיכף מן המים ודאי פטור דל"ש תולדת זורע כלל כי מה ענין מים לאדמה וא"ד האב לתולדה כלל אבל השורה במים עד שצמח חייב על הצמיחה דהצמיחה שפיר הו"ל תולדת צמיחה בדבר הגדל מן הארץ דשם צומח וכאן נמי צומח הוי"ל דמיון אם כן בשורה במים א"ח עד שצמח ובלא צמח על הזריעה עצמה במים א"ח דשם זריעה במים לזריעה על הארץ אין לו דמיון כלל אם כן במים א"ח עד שצמח והו"ל כמו אפיה. והנה בשורה עד שצומח הדבר פשוט דחייב דה"ל תולדה ובזה מיושב ד' הר"מ דבש"ס דא"ר זרק פשתן למים חייב ומקשה אי משום דמצמיח אם כן א"ח עד שמצמיח א"ה חיטי ושערי נמי דפשוט אם מצמיח חייב ומסיק דרבא דאסר פשתן משום לש וחייב תיכף שנתנו במים מחמת לש וא"צ שישהה כלל ובחיטי וכו' צריך שישהה עד שיצמחו והר"מ דכתב השורה ולא כ' עד שיצמיח הי' ז"פ בעיניו ולא הי' צריך לפרש ועיין בח"א נ' דדרך קצת בזה הדרך ועדיין לא הבאתי בכור הבחינה וגם אפשר הצמיחה ל"ה זריעה כמ"ש תוס' בר"ה דכל הזרעים גדלים בשביעית ע"ש ואי"ה אשנה פ"ז:
מנחת חינוך · סימן ל״ב, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
