מנחת חינוך · סימן ל״ב, י״ב

והנה הזורע בעציץ שא"נ אינו מבואר הדין ובמג"א מסתפק בזה ובח"א דעתו לחייב גם בעציץ שא"נ ומביא פירש"י שבת שכ' דלאו היינו רבותא לענין עציץ שא"נ פי' דאין זריעה בכך וכ' דכוונתו לענין תלישה אבל לא לענין זריעה ואינו מוכרח וצ"ע. ומבואר בר"מ לקמן ה"ד גבשושית של עפר שעלו בה עשבים אם היתה ע"ג יתידות הניחה על הארץ חייב משום זורע ועיין בשבת דפ"א ע"ב ונראה דאף רש"י מודה בזה אף דלענין תלישה פירש"י שם דהוא מדרבנן דגם ע"ג יתדות יונק מהקרקע ע"ש מכל מקום כאן מודה דעכ"פ יונק יותר וממהר להצמיח הו"ל תולדת זורע כמו משקה מים וכו' וז"ב ע"ל במלאכת קוצר. שוב מצאתי בהג"א פ' המוציא כ' בשם ר"י דגם הניחה ע"ג קרקע א"ח רק מדרבנן ובטלה דעתי מכל מקום צ"ע כי הדברים שכ' נכונים המה. ושיעור מלאכה זו היינו הזריעה כ' הר"מ דהוא בכ"ש וכן התולדות ובפתיחה כוללת לפמ"ג מביא פירש"י במשנה דע"ג שכ' להדיא ושיעורן של אלו כגרוגרת חוץ מחורש מבואר להדיא שדעתו ז"ל דזריעה צריך שיעור כגרוגרת וע"ל ברש"י קודם המשנה ד"ה משכחת אך כאן ד"ה האופה כ' להדיא דצריך שיעור ודעת התוס' כהר"מ דהיא בכ"ש ע' תוס' פסחים מ"ז גבי יש חורש תלם א' ד"ה במוקדשין כ' דל"ת לאו דמעילה דל"ת רק דומיא דחרישה דבכ"ש אם כן קשה מאי מקשה הש"ס במכות על משנה זו דלחשוב זורע ביום טוב הא זורע יש לו שיעור ול"ח אלא דברים שאין להם שיעור ע"כ גם זריעה א"צ שיעור וכן הוכיח בשער המלך לענין זריעה בנחל איתן מקושית הש"ס ולחשוב הזורע בנ"א דאין שיעור וחייב בכ"ש ע"ש ה' רוצח דיני ע"ע ורש"י דס"ל יש שיעור לזריעה לשיטתו מקשה הש"ס שפיר ולחשוב הזורע אף דצריך שיעור דרש"י חושב שם ללאו דמעילה אף דיש שיעור אם כן מקשה שפיר ולחשוב זריעה ע"ש. והנה הוכחת השעה"מ לענין זריעה בנ"א דהוי בכ"ש היינו לשיט' התוס' ע"ש שמביא ד' התוס' אבל לרש"י אכתי הס' של המוצל מאש במקומו אפשר דצריך שיעור. ובעיקר הדבר שנסתפק המוצל מאש כפי שהביאו בשער המלך גבי נ"א דכתיב לא יזרע (מה"ת) אם דומה לשבת דא"צ שיעור היינו לדעת הר"ם או אפשר דצריך שיעור. א"י צד הספק כיון דכתיב לא יזרע מן התורה דצריך שיעור דל"מ כלל בשום מקום דזריעה צריך שיעור כמו מ"א וכדומה ובכלאים ג"כ כתיב לא תזרע ומבואר כ"פ הזורע חטה ושעורה חייב ואין שיעור כלל וכן גבי שמטה ל"מ שיעור. ונ"ל ברור אף לרש"י דסובר זריעה צריכה שיעור היינו גבי שבת דבעינן מלאכת מחשבת וצ"ל המלאכה חשובה אבל בנ"א ובכלאים ובשביעית דכתיב לא יזרע ודאי בכ"ש משמע דל"מ שיעור כנ"ב ובעזה"י יבואר עוד במקומות הללו וגם לפי מסקנת הש"ס ביומא דשיעורין הל"מ וכאן ל"מ כלל ודאי נ"א וכלאים ושמטה בכ"ש בלי שום פקפוק. שו"ר לפמ"ש הר"ם פ"א ממעילה גבי לאו דלא תגוז יראה לי שאינו חייב אלא כשיעור הסיט דלא יהי' חמור זה משבת ע"ש אם כן ה"נ לענין שביעית וכלאים לשיטת רש"י וע"ע לקמן במצות לא תגוז יעש"ה. והמחפה זרעים בעפר מבואר להדיא במכות גבי כלאים וי"ט דחייב משום זורע והר"מ מביא זה גבי כלאים פ"א מה"כ וכאן ל"ה אבל הדין דין אמת דהוי זורע וז"פ. ונלענ"ד דאף דלרש"י דעל זריעה בעינן שיעור בשבת מכל מקום אם עבר באותה זריעה עוד לאו והוא בכ"ש כגון שזרע בשבת כלאים כיון דחייב על כלאים בכ"ש חייב על שבת דאחשבי' ע' ס' זו כ"פ באחרונים ובזה אפ"ל דגם התוס' ס"ל כרש"י דזריעה צריך שיעור מ"ה מקשה שפיר ונחשב זורע ביום טוב דשם כ"ע סוברים דחייב על כ"ש כיון דחשיב זריעה לענין כלאים בכ"ש ה"נ משום זריעה לענין יום טוב ובזה נדחה נמי הוכחת שעה"מ דאפשר גם בנ"א צריך שיעור אך שם כיון דחייב משום כלאים בכ"ש חייב נמי משום נ"א בכ"ש וק"ל. שוב הערני א' מש"ס שבת ד' צ"א ור"מ פח"י משבת ומ"ל שם ואין להאריך. ואם זרע ח"ש דא"ח לשיטת רש"י אבל אסור מן התורה ככל ח"ש עש"ס דע"ד וכי מותר לאפות פחות מכשיעור ופירש"י דח"ש אסור מן התורה ודעת הח"צ דאינו אסור מן התורה רק במ"א והד' עתיקין. ואם עשה ח"ש שחרית וח"ש בה"ע מצטרף ע' בשבת ור"מ ה' שגגות ובפרי מגדים חקר בקצר ח"ש בב' פעמים אי צריך שיהיה החצי הראשון בעין בשעת קצירת החצי השני ה"נ יש לחקור אם דר"מ הגביה ח"ש הראשון מהקרקע קודם שזרע הח"ש השני אם מצטרף ע"ש: